שלום

אני טוענת שיש לי סכיזופרניה קלה ובגלל שהפגיעה אצלי היא מינמלית היא לא ניתנת לראייה בעין ולכן גם הפסיכאטר המטפל בי מכחיש את טענתי בכל תוקף. אני מטופלת רק באנטי דכאוני. הלכתי לחוות דעת נוספת שגם לא היתה חד משמעית אלא דיברה יותר על משהו אפקטיבי, מעבר לזה הוא לא ידע לומר לי על פי מראית עין. העניין הוא- שאני כל כך סובלת מבפנים לעומת החוץ שאני חשה יותר בודדה מאי פעם. אני מרגישה כמו אוטיסטית, חשה באובדן פנימי משמעותי משהו באישיותי השתנה באופן קיצוני, אני אפאטית, חוסר הנאה ועניין בכלום, ירידה תפקודית בכל המישורים בצורה כה דרסטית שאנני יודעת איך להתחיל בכלל לחשוב על חזרה למעגל התעסוקה. משפחתי חשה שמשהו בי השתנה אבל מעבר לזה לא יודעים כלום! אני בקרוב 4 שנים מהאירוע הפסיכוטי אם כי לא היו בו כל הסימפטומים אלא יותר פחדים חרדות ופרנויה לא מלאה- היה בחציי אמיתות אולי יותר חשדנות אבל בכל זאת היה שם משהו מאוד קשה ומוזר ושונה ממני שנהגתי בו אחרת- כאילו אני אדם אחר ומאז באמת לא חזרתי לעצמי כמקודם. ראשית, הייתי מבקשת לדעת אם יש סבירות גבוהה לנסיגה טוטאלית עד לתפקוד ותחושות קודמות? שנית, אני מניחה שהרופא שמטפל בי שאגב הוא מנהל מחלקה לבריאות הנפש באחד ממרפאות החוץ , מבקש להגן עלי ולהתחמק ממתן אבחנה חד- משמעית וסופית בייחוד אולי כשמדובר בשנים הראשונות (שמשום מה הוא די אופטימי לחזרה מלאה לתפקוד), אולי גם מאחר והמחלה פרצה אצלי בגיל 30 ואני אקדמאית בהשכלתי. בכל מקרה- אני מדברת על סכיזופרניה אבל אבחנה אבחנה מרופא מוסמך לא קיבלתי ואני איבחנתי עצמי...זה די ברור שזה המצב הגרוע שמאפיין אותי. ומאחר ואני אבודה הייתי רוצה לדעת מה עושים עם זה? עם חוסר היכולות של הרופא המטפל הבכיר בי לתת לי אבחנה? לא מספיק שאני מתוסכלת מהשינויים המהותיים שחלו בחיי ואנני יודעת מה לעשות בנוסף לכל זה אני צריכה גם להילחם על קבלת תשובות כנות וגלויות? מה הטעם אם אמשיך לזרוק כספים על עוד חוות דעת כאשר רופא חדש יבדוק אותי כחצי שעה ועל זמך זה יחליט בייחוד שוב, שהפגיעות שלי אינן חיצוניות ואינן נראות לעין. עשיתי טסטים פסיכודיאגנוסיטים- שרק ציינו שאין לי מחשבות פסיכוטיות- בשביל זה לא הייתי צריכה אבחון- זה כן נראה שאני לא במצב הפעיל והחיובי. אודה לך אם תקל עלי בעצה שאולי לא חשבתי עליה כבר... תודה

אילנה שלום, קצת קשה לי לעזור לך. רבים וטובים בדקו אותך באופן יסודי וקבעו מה שקבעו, ואת כעת מבקשת ממני שלאחר קריאה של כמה שורות אדע מה יש לך ומה צופן לך העתיד. לי זה נשמע ממש לא רציני להגיע למסקנות אחרי קריאה של כמה שורות כאן. אז מה עושים? שאלה לא פשוטה. נדמה לי שאת עסוקה מאד במלחמה על האבחנה שלך ולא ברור לי כמה אנרגיה נשארת לך לטפל בעצמך. בשולי הדברים- סיפורך מזכיר לי מאד מישהי אחרת שכתבה כאן לפני מספר חודשים, וקשה לי להשתחרר מהמחשבה שאולי מדובר באותה גברת בשינוי אדרת.

נניח וזה אותה הגברת בשינוי אדרת, אז מה? ד"ר שמגר. אני פשוט לא כ"כ מצליחה להבין אותך- כאילו אתה חש נרדף או משהו...