אשפוז יום

ד"ר שמגר יש לי שאלה... אני בזמנו היה לי משבר שהיה יותר סוביקטיבי כלומר, במציאות מעבר לחרדה לא היה משהו מסויים אף על פי זאת בחרתי להתאשפז בזמנו, אשפוז יום על מנת להפיג חששות ולהבדק. אומנם האבחנה היתה חרדה כללית בעקבות משבר אבל בדיעבד, אני חושבת שהרופא שראיין אותי לא היה צריך לקבלני רק בגלל שבחרתי בזאת. אומנם יפה מצידו שנתן לי ללכת הצידה ולחשוב מספר דקות אם אני רוצה בזה או לא ולחזור לומר לו מה שהחלטתי אך, היום לדעתי זה היה מיותר ועכשיו יש לי רישומים ציבוריים שהייתי מאושפזת וגם האשפוז עצמו כלל לא עזר לי. לדעתי, לרופא היתה אגנדה ואינטרסים אחרים להסכים לקבלני ולא פעל לטובת המטופל והשלכות האשפוז לעתיד. אני בסה"כ מאוד מחבבת את הרופא הזה אבל לכל אורך האשפוז הרגשתי אינטרסים אחרים שאותם עליו למלא לעומת רגישות ואכפתיות כלפי המטופלים. אני חושבת שהוא יכל היה לחסוך לי הרבה כאב אם היה פועל אחרת... האשפוז נחווה אצלי ככתם וכסטיגמה והוריד לי את הדימוי העצמי. אפשר לחשוב שלא כל אחד מתקבל לאשפוז יום ויש דברים בגו.. ואני אולי חשדנית ובכל זאת הרגשתי איך האינטרסים שלו עומדים לפני טובת המטופל בייחוד שביקשתי לקבל המשך טיפול במרפאות החוץ והוא עיכב את בקשתי על מנת שאמשיך לבוא לקבוצת המשך שהוא מקיים. החרדה שהייתי בה בזמנו הקשתה עלי לבטא עצמי כפי שרצתי ואני זוכרת איך התסכול שלי גבר למראה הקושי שהוא מרים עלי.

לילי שלום, קשה לי להתווכח עם תחושתייך. המציאות נתפשת אחרת ע"י אנשים שונים. אין שום דבר מוחלט. מה שברור הוא שהיה כאן מפגש רצונות. את אומרת שאת לא בטוחה שגם היה מפגש אינטרסים. ובכן- אני לא יודע... צריך לדבר עם הרופא בכדי להבין יותר. איכשהו את מגלגלת עליו לא מעט אחריות, אבל גם את בחרת להגיע, בחרת להשאר, ויכלת לבקש לעזוב בכל יום. גם לגבי הסטיגמה- הרי ידעת על כך לפני שבאת. אני מניח שלקחת את זה בחשבון. אם תשימי הכל על הרופא, לא ישאר לך שום מקום לשינוי, כפי שגם את מרגישה. ככל שתקחי יותר אחריות על עצמך, תוכלי לשנות יותר. אולי אחד הדברים שאת יכולה לקחת מהאישפוז הוא הצורך לגלות יותר אסרטיביות, לדעת לעמוד על שלך, לא להסס. אם תוכלי לעשות בהבט הזה שלך שינוי- הרי כבר הרווחת הרבה מהאישפוז.