התייעצות

שלום וברכה, אשמח לקבל חו"ד מקצועית קלה . אחייני הינו בחור בן 25 . במהלך חייו עבר תלאות רבות אולם למרות הכל היה תלמיד וספורטאי מצטיין וסיים שירות צבאי . לפני כשנה וחצי חווה תקופה נפשית קשה ביותר שהתבטאה בעיקר בתסכול וכעס רב כלפי הוריו ובבכי תכוף . הוא ערך התחשבנות עם הוריו בנוגע לחוויות קשות שחווה בגללם במהלך חייו (והיה לו צדק רב) וגם עם אחרים . התקופה שככה לאחר חצי שנה והוא נרגע. לצערי הרב הוא בחור צעיר , יפה תואר ומוכשר ביותר אך אינו מוצא את דרכו בחיים. אינו עובד ואם כבר עובד במקום מסויים זה נמשך פרק זמן קצר משום שהוא מחליט שהמקום או האנשים אינם מתאימים לו .הוא הפסיק טוטאלית את עיסוקו בספורט וגם את עבודתו בתחום למרות כישוריו הרבים ושמו הטוב. אין לו חברים וגם אין לו חברה. הוא לא מבלה עם בני גילו . כולם נראים לו (הכוונה היא לבני גילו , משפחתו , הוריו , דודיו וכו') מתוסכלים , או לא בוגרים , חרדתיים ובעלי הפרעות התנהגותיות . המדאיג הוא שהוא מתלונן על עצבות ופחד לא ברור ולא ממוקד. השבוע הוא נעלם למספר רב של שעות ולא הודיע לאן פניו מועדות . התעלם לחלוטין מכל ניסיונות המשפחה ליצור איתו קשר (שיחות טלפון , הודעות סמס וכו' ) כשהגיע הבייתה אמר שאינו חייב לענות . אציין כי אמו אמרה שהיא חוששת לחייו.... שאלותיי הן : 1. האם מומלץ להפנותו לפסיכיאטר או לפסיכולוג (בהתייחס לעובדה שכבר היה בטיפול אצל פסיכולוגית בעלת ותק רב בתחום שטענה שהוא רק עובר גל קשה בחייו ) 2. במידה וכן (טיפול אצל פסיכיאטר) כיצד נצליח לגרום לו לתןבנה שהוא זקוק לעזרה מסוג כזה? הרי אי אפשר לקחתו בכוח לטיפול ומצבו לדעתי אינו מצדיק אישפוז בכפייה ... אודה על תשובתכם במהרה. יום טוב.

לוסי שלום, אכן כדאי לעזור לו להגיע לטיפול. נראה שעדיף קודם טיפול פסיכולוגי. אי אפשר להכריח אותו ללכת לטיפול, ואולי צריך קצת לתת לו למצוא את דרכו בעצמו, בלי לחץ משפחתי. אני לא מכיר מספיק את הדינמיקה המשפחתית שלכם כך שאולי אתם כבר ניסיתם את זה. בכל מקרה לא כדאי ללחוץ עליו- נראה שהוא בלחץ גדול גם ככה.... הרבה הצלחה.