התיעצות דחופה

ד"ר שמגר שלום וברכה. אנחנו מכירים - אני אמא של מטופל שטיפלת בו ברמב"ם והיכרת אותו עוד לפני כן .שנתיים הוא משוחרר. שוחחת איתנו ואיתו ארוכות. לא המלצת אשפוז למרות שהוא רצה ,אז השפזת אותו למספר ימים ( בזמן המלחמה האחרונה ) אח"כ הוא טופל באישפוז יום. לקח תרופות כמו ויאפקס וקלונקס. הוא גם היה עצבני מאד עם המון התפרצויות זעם. כעת, עברה שנה עם עליות ומורדות לא לומד לא עובד, פוחד לצאת מהבית , פיתח כאבי בטן ( מעי רגיז ) מקבל תרופות לזה ללא השפעה. חרדתי בצורה יוצאת דופן, הוריד לאט את הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי , הרגיש יותר טוב, פחות מסומם לדבריו, עבר מספר פסיכולוגים שגרמו לו ליותר תיסכול. כעת מטופל אצל פסיכולוג באופן פרטי בשיטה קוגניטיבית עם נשימות והרפייה ועדיין ללא שיפור. התחיל ללמוד רדיו - ברדיו חיפה הלמודים פעם בשבוע בערב ל- 3 שעות , התלהב מאד וכבר מהשבוע השני נלחץ מעצם היציאה מהבית וכבר לא לומד. חושב רק על הבעיות שלו , כאבי הבטן- הראש שלו " מתפוצץ" ממחשבות. ניסינו רפואה סינית, אכילה יותר נכונה אך כלום! האמת אנחנו ההורים מיואשים ונואשים ניסינו הכל אך ללא הועיל ! אותך הוא מאד העריץ וטען שאתה היחיד שמבין אותו, אנא אולי לך הפיתרונים? משהו? מחוץ לחיפה ? אנחנו מוכנים להכל. אין לו חברים הוא בודד בחור יפה בן 23 אינטליגנטי וכל כך אומלל. סליחה על האורך של המכתב אך כשראיתי את שמך בפורום שמחתי. אגב סיפרתי לבני שאתה בפורום וביקשתי ממנו לשוחח אתך לכתוב לך הוא לא רצה אבל אישר לי לכתוב. תודה על ההבנה . אשמח לשמוע ממך. שיהיה לך יום טוב . עדי צבר .

עדי שלום, ערכתי מעט את הודעתך בכדי לשמור על החסיון הרפואי של בנך, למרות שלדבריך הוא נתן את הסכמתו לכך. הלואי והיו פתרונות קלים וברורים לבעיה של בנך. אני מניח שאם היו- כבר מזמן הוא היה מגיע לשלוות נפש. אני חושב שהכי נכון בשבילו הוא לפלס את דרכו לבד. גם כעת את כותבת בשבילו, שולחת אותו לטיפולים, וממשיכה להוריד ממנו את האחריות למצבו. ואז כשהו חש ברע כמובן שהוא יאשים את ההורים- הרי אלה הם ששלחו אותו לטיפול שלא הצליח ואלה הם שכיוונו אותו למקומות שמשם לא יצא לו כלום. במובן מסויים גם אתם וגם הוא משמרים מצב קיים בו הוא רוב הזמן בעמדה פאסיבית, נגרר ממטפל למטפל, ואתם נלחמים על בריאותו ועל תיפקודו יותר משהו נלחם. בתפיסתכם הוא כל כך מוכה וחלש עד שהוא לא מסוגל לדאוג לעצמו. הפתרון, לטעמי, הוא לא בטיפול בבנך, אלא בטיפול משפחתי. כל הדינמיקה המשפחתית שלכם מאד בעייתית. אם הבן לא יסכים להצטרף- לכו אתם לבד לטיפול משפחתי בלעדיו. אתם צריכים עזרה והכוונה בהתמודדות עם המצב. בנתיים עזבו אותו לנפשו ותנו לו להחליט מה הוא עושה עם חייו, גם אם המשמעות היא שהוא לא עושה כלום. תתחילו מטיפול בעצמכם. ניסיתם כבר הכל. מה יש לכם להפסיד? המון הצלחה!!!!