לד"ר שלום

ראשית איחוליי על הצטרפותך לפורום! אני עברתי משבר פסיכוטי במהלך חשיפה והשתתפות אינטנסיבית בפורום פסיכולוגיה באינטרנט (בדיעבד, אני מבינה עד כמה זו היתה טעות) אני כשנתיים מאז ועדיין עסוקה רבות אם נפגעתי וניזוקתי מהמפסיכוזה ועד כמה? נבדקתי ע"י מיטב הרופאים ואף לא אחד מהם נתן אבחנה של סכיזופרניה ובכל זאת, עקב קריאה רבה מאוד של חומר אינטרנטי אודות המחלה , הליקויים והנזקים הבלתי הפיכים...אני תוהה כל הזמן מה מצבי. בשנה הראשונה לאחר המשבר ישבתיי בבית ללא מעש ומשם מגיע רגשות אשם על נזקים אפשריים בגלל שהבנתי שרק חזרה לעשייה עלולה לשפר ולהחזיר את המצב לקדמותו. כיום, חזרתי לעבוד אך בחצי משרה ובתפקיד די פשוט לעומת קודם. מעבר לעבוד אני לא מרבה לעשות או לבלות, אני משערת שגם כי הייתי בדכאון וכמו כן העלתי במשקלי רבות. אני לעיתים בכלל תוהה אם היה אכן מצב פסיכוטי ועד כמה...מה שברור לי שהייתי מנותקת ורק לאחרונה מצבי השתפר במובן הזה (דפרסונליזציה או דראליזציה). אני מקבלת היום סימבלטה 60 מ"ג + מירו 30 מ"ג. אני חשה די בטוב אם כי לעיתים נראה לי שלא לגמרי חזרתי לעצמי. למעשה מה שאני מנסה לשאול הוא האם אני יכולה לדעת אם וכמה ניזוקתי? הרופא שלי לא חושב שיש לי ליקויים , הוא טוען שעלי ראשית לצאת מהמצב הדכאוני (שהוא השתפר ומשתפר) ואז יהיה ניתן לאמר. בכל אופן, האם עצם הרצון שלי להתבטל בבית לאחר העבודה מעיד על ליקויים כלשהם? והאם התבטלות בפני עצמה מונעת ממני ופוגעת בי באיזשהוא אופן? תודה

טלי שלום, תודה על הברכות. כמה שאלות הבהרה: 1. מה האבחנה המדוייקת שנתנו לך הרופאים? 2. במה את מרגישה שלא חזרת לעצמך? 3. האם שאלת את הסובבים (משפחה, חברים) מה הם חושבים על מצבך? לגבי הערכת הליקוי התפקודי- מעבר לשאלותי, ניתן לפנות להערכה לפסיכולוג או מרפא בעיסוק, שלהם יש כלים להעריך ליקוי תפקודי (מרפא בעיסוק עדיף לטעמי). לגבי התבטלות- כן, היא הרסנית. רק שאינני בטוח שמה שיש לך זו התבטלות ולא איזשהו חלק דיכאוני שלא החלים. חיזרי אלי עם תשובות וננסה להתקדם.

תודה רבה על נכונותך לעזור. המצב אצלי אכן מוזר משהו...האבחנה היחידה שקיבלתי בזמנו היה שאני במצב חרדתי מאוד, היה לי סוג של נתק. בכל מקרה, אני די אבודה ותלושה וכך גם בתחושה. למעשה, תחושת הנתק חלפה לה אך, נשארה תחושה קשה של זרות עצומה הן כלפי עצמי והן כלפי הסובבים. כאילו שנמחקה לי האישיות. אני לא מכירה את עצמי לחלוטין. מרגישה כאילו חלקה או מחוקה. תחושה של אין אופי, אין שמחה, אין עצב, אין כעס, אין קנאה, אין כלום!!!!! אני מאוד מתקשה להתנהל ולחיות כך.... אולי זה סוג של ריקנות עצומה שהלכה והשתלטה עלי. אני נמצאת במצב זה כבר שנתיים וחצי+ ואני מתוסכלת. אני די מבודדת ממשפחה וחברים לא נשארו הרבה כך גם שאין מי שיבחין בשינוי. אני די עייפה ויודעת שכיליתי עצמי עד דעת ועד גבול קצה היכולת שלי במשבר שעברתי. ריקה מאנרגיות וריקה מתוכן. אני לא יודעת אם יש קשר לפסיכוזה או לא, הרופא חושב שזה דכאון, אני לעומתו יודעת בפנים את האמת- השנתיים שבהם ישבתי בבית ולא עשיתי כלום, אבל ממש כלום גרמו למצב זה. אני מאוד מקווה כי המצב הפיך אם כי יש בי את החשש שלעולם לא אחזור למי שהייתי קודם- איבדתי את תחושותי והמשבר השפיע משמעותית עלי. מרגישה כאילו פרווה- כאילו שהאוכל תפל וחסר טעם. אני לא יודעת עד כמה מזה הוא פסיכולוגי ועד כמה הוא נזק מהפסיכוזה- אשמח לשמוע את חוות דעתך ואולי גם לאמר לי אם ייתכן כי הטיפול התרופתי אינו נכון עבורי ויש לו חלק בכך (סימבלטה 60 מ"ג + מירו 30 מ"ג). אני רוצה להוסיף שאני מאוד מאשימה את עצמי על חוסר העשייה שלי שיתכן כי יש לה חלק גדול בזה. דבר נוסף הוא, שבזמן הפסיכוזה, שאלתי עצמי רבות והטלתי ספק ביכולותי, במי שאני, ביטלתי עצמי והרגשתי מותקפת ונרדפת. כל טוב

למעשה, אני רוצה לתמצת ולומר שייתכן כי הנזק אצלי הוא - רגש שטוח או לחילופין צמצום רגשי. האם הדבר ייתכן? ואם כן- האם יש מה לעשות או שזה נזק בלתי הפיך? תודה

רציתי בבקשה לשאול עוד דבר ברשותך, ייתכן אולי כי אני חליתי בסכיזואפקטיב או מפתחת סכיזופרניה והרופאים לא רוצים לומר לי פן התייאש? אחרת, למה אני לא מצליחה להחזיר לעצמי את התחושות הטובות שהיו לי לגביי עצמי? תחושות של מסוגלות, מוטיבצייה, שמחת חיים... ייתכן כי אני מקרה גבולי שקשה לאבחן בוודאות? אני מודאגת מזה זמן רב ומציק לי שאני עסוקה בנושא זה כ"כ הרבה זמן (קרוב לשלוש שנים) הדאגה אף גברה בעקבות קריאה של רופא בפורום אחר...שכתב רבות ותחזיותיו היו קשות- הוא טען שאם יוצאים מהפסיכוזה ללא טיפול תרופתי אנטי פסיכוטי זה לא יעיד על פרגנוזה טובה במקרה של נזקים וכו' זאת ועוד, קראתי שאם זה מתחיל באיטיות ובהדרגתיות וכאשר הפסיכוזה לא חדה וחריפה אז שוב הפרגנוזה אינה טובה. אצלי זה התחיל בשעת לחצים קשים בעבודה שהפיטורים נושפים בעורפי, פרידה מבן זוג וכתיבה בפורום אינטרנטי ששם התחלתי להרגיש מהפורום החוצה, שצוחקים עלי, שאני מותקפת ונרדפת...באותה עת הייתי גם אצל פסיכולוגית שאכן היתה תוקפנית משהו, ביקורתית וחסרת אמפטיה שהחריפה מאוד את מצבי אז. בכל אופן, אני קרוב לשלוש שנים כמעט מאז...והייתי מאוד רוצה להבין ולדעת היכן אני נמצאת ולאן הולכת. מיותר לציין שהבטחון שלי ירד לרצפה, הדבר מאוד השפיע על אישיותי, אני מרגישה נחותה מהשאר ויותר מכל - כשלון אחד גדול. בעקבות מה שעברתי חזרתי לעיר הולדתי (עם זנב מקופל בין הרגליים) ללא תמיכה, לבדי כשאני מרגישה היום אובדן מאוד גדול ולא מצליחה להרגיש לרגע קט תקווה ואופטימיות לגביי עתידי להבדיל שקודם הייתי בתפקיד ניהולי , מוטיבציוניות, מפולפלת עם שביעות עצמית. אני קמה בכל יום לעבוד 6 שעות בעבודה משעממת שלא דורשת מעצמי לכלום כי גם אני לא מסוגלת להפיק מעצמי עכשיו כלום. חברתית מרגישה לא שווה , שמנה (מהכדורים העלתי הרבה) . בלי האנרגיות של פעם אני לא מסוגלת להתחיל להזיז את הגלגל של עשייה קומפוטנטית. תודה וערב טוב!