סכיזופרניה מעגל קסמים

אמי בת 65 חולת סכיזופרניה, מאושפזת נכון להיום. לאחר תקופה של 5 שבועות מאישפוזה אחרון .בתק' שיחרורה אמי סירבה לקבל טיפול תרופתי, להגיע לביקורת, ואז החלה התדרדרות במצבה הנפשי: אמי הסתגרה והחלה לדבר לעצמה . זיכרונות העבר התערבבו עם דמיון ומציאות.לא ישנה בלילות,סירבה לצאת מפתח הבית, היו ימים שהיו לה מחשבות שווא ולא ניתן היה לשכנעה שמציאות אחרת. מחשבות אלה היו לעיתים כנגד אבי. ניסינו לשכנע לקבל טיפול ,התחננו, הפעלנו את כל משפחתה שתנסה לשכנעה אך הדבר לא הועיל.בכל פעם שהעלנו את הנושא אמי התעצבנה וצעקה שלא נתערב . פניתי לפסכיאטר המטפל בה בתקווה שממנו תגיע הישועה. הצעתו היחידה לשכנעה להגיע למרפאה לקבל זריקה במקום כדורים. הצעתו כמובן לא היתה ברת ביצוע בשל סירובה לצאת מהבית וללכת לפסיכאטר לא יהיה בכלל על מה לדבר. מצבה של אמי התדרדר עד כדי תקיפת אבי ונאלצנו לאשפז את אמי בכפייה. אחרי כל הסבל הרב שעברנו נשאלת השאלה האם לא ניתן לעשות זאת אחרת? מדוע אין באפשרות הפסיכיאטר בסיטואציה כזאת של חוסר אונים להגיע לביקור בית ולהזריק לחולה . אפשר למנוע סבל רב לחולה ובני משפחתו

שלום רב, אכן אין ספק כי אם היה טיפול טוב יותר בקהילה היינו מונעים אישפוזים מיותרים וסבל מיותר לחולים רבים ומשפחותיהם. מדובר על בעיה שמוכתבת מלמעלה. משרד הבריאות מגדיר את תחומי האחריות ולא מאפשר לפסיכיאטרים לבצע ביקורי בית, גם בגלל שהוא לא מכסה את זה מבחינה ביטוחית, וגם בגלל שאינו מקצה תקנים לזה. בענין התקנים אני שותף לדעת רבים, שמדובר בהוצאה שהיתה מכסה את עצמה. במחיר של מניעת שבוע אישפוז למטופל אחד אפשר לממן חודש של רופא שלם שיעסוק כל היום בביקורי בית וימנע אישפוזים של מספר רב של מטופלים. ואם רק היה מישהו מבין קובעי המדיניות שמאפשר את זה, גם היה נמנע הסבל, וגם היה נוצר חיסכון כספי. הענין הוא שהגוף שאחראי על תקינה אינו מחובר ישירות לגוף שמתקצב אישפוזים, וכך אין ראיה כוללת. אני מקווה שעם הרפורמה בבריאות הנפש כאשר השרותים יעברו לקופות החולים, הקופות יבינו שבעזרת ביקורי בית ניתן יהיה לצמצם את עלויות האישפוז. בסוף בסוף רק הכסף מדבר.....