עומס ולחצים

שלום דוק, אני כה מפוחדת, חוששת ודואגת שמא אני לא מעמיסה על עצמי מידי. במקום לעשות את הדברים באורח הדרגתי, יצא שאני גם מתחילה לעבוד במשרה מלאה (דורש נסיעות מחוץ לעיר), וגם במקביל ממשיכה את לימודי האקדמיים (שגם דורשים נסיעות מחוץ לעיר). אני לא מרגישה במצב "עילאי" (בלשון המעטה), כרגע ועדיין.... מרגישה כי אני עובדת על 'פול גז בנוטרל' , וממשיכה לעבוד על ריק, בתקווה שאולי מתישהו אצליח למלא חזרה את המאגרים והכוחות שאבדו. קשה לי...אני במעין מתח, דחק ולחצים פנימיים ואנטנסיביים ללא רגיעה. נמצאת במצב רוח כבד, ירוד וחשה שפועלת כאוטומט, ללא תחושת רווחה, חיות, שמחה וחיוניות. האם זו אכן הדרך הנכונה??? אני חשה בדרך ללא מוצא, המצב הכספי שלי גרוע ביותר, ואני חייבת להתחיל ולהחזיר חובות ולחוש חזרה את הרווחה הכלכלית. לגבי הלימודים, חשבתי שזו יהיה אולי דרך חדשה להסבה מקצועית ולהיות בין אנשים, ואז הגיע הצעת העבודה שאני לא יודעת לכמה זמן זה יימשך. כרגע אני ללא שום טיפול או עזרה תרופתית, האם כדאי לקחת משהו שייתן קצת אוויר לנשימה? אולי שווה לנסות לקחת רמוטיב? אני במלכוד- ולא יכולה אחרת. תודה מהמותשת.

הלה שלום, כמה שאת זקוקה לעזרה, לתמיכה, לא להיות לבד. אני לא חושב שכדורים יעזרו לך. בני אדם- כן. אני חוזר וממליץ לך למצוא קבוצת תמיכה כזו או אחרת. לצאת למסגרת עם אנשים פגועים שיבינו ללבך. לא להיות לבד. היי חזקה!

וואי, ד"ר שמגר! איך לפתע נהייתי 'לפגועה' בעינייך? יש לי התחושה שלא קיבלת רושם נכון עלי כלל וכלל, אני תוהה מדוע. להת'