סבתא סכיזופרנית?

סבתא שלי גרה ביחידת דיור מתחתינו יחד עם דודה שלי, הבת הרווקה שלה. השכנים שלה התחלפו ב-5 השנים האחרונות 4 פעמים ובכל פעם היא באה עם סיפורים חדשים עליהם שהיא הרכיבה מחלקי משפטים ששמעה או חשבה ששמעה. ההיא בוגדת בבעלה, ההוא עושה עסקאות עם ערבים ואיכשהו כולם רוצים את הבית שלה. גם על אמא שלי, שבעבר הייתה הכלה האהובה עליה, עכשיו היא חושבת עליה שהיא מרעיבה את אבא שלי - הבן שלה (היא מעלה אלינו צלחת עם אוכל בערך פעם ביום), ואם היא שומעת קצת ריבים/וויכוחים/צעקות בבית שלנו היא ברוב הפעמים בטוחה שאנחנו מרביצים לאבא שלנו. היא מסוגלת לעלות אלינו בשעות הזויות בלילה (גם בין 3 ל-6 בבוקר). פעם אחת כשהיא עלתה אלינו בלילה אחותי פתחה לה ונדהמה לגלות את סבתא שלי מרימה עליה כיסא ומתעשתת כשהיא ראתה את הפרצוף של אחותי. היא עולה אלינו כמעט על כל צליל קטן שהיא שומעת שלא נשמע לה במקום, ויהא בגילה מיד יוצאת מהבית וכמעט רצה במדרגות כדי לראות שהכל בסדר, מה שמאוד מסוכן לבריאות שלה. אנחנו משפחה מרוקאים טיפוסית, ולכן התגובות של אבא שלי ודודה שלי רוב הזמן זה עצבים וכעס וצעקות וגם אנחנו הילדים בסופו של דבר מתעצבנים עליה ממש כשהיא אומרת משהו רע על אמא שלנו או משהו בסגנון. פעם היא התקשרה למשטרה כשהיו לשכנים אורחים, ואם יש מסיבה ביישוב היא איכשהו מקשרת אותה אליה. תופעה נוספת שקשה לפספס אצלה היא שסבתא שלי בטוחה שמדברים אליה, ואם היא רואה מצלמה בטלוויזיה היא קוראת "לא לצלם". אני יודעת שהיא מטופלת בכדורים מסוימים אב אני לא חושבת שהיא מאוד עקבית איתם וממה שהבנתי היא לא מוכנה ללכת לטיפול. מה הדרך שכדאי להתייחס אליה? לצעוק ולכעוס עליה בטח לא טוב כי לפי ההבנה שלי היא כמו ילדה קטנה שלא מבינה מה היא אומרת. אבא שלי אומר שהיא מבינה טוב מאוד. כשאני מנסה לשכנע את בני משפחתי להירגע ולא להתייחס למה שהיא אומרת בד"כ מתייחסים אלי כאל ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים שלה. אבל מה שאני כן מבינה זה שהצערות והכעס לא עוזרים בכלום ואם כבר מחריפים את המצב. ולמען האמת, אני בעצמי לא תמיד מצליחה לשמור על שלוות נפש כשהיא אומרת כל מיני דברים לא נעימים על ההורים שלי/ על השכנים/ חברים... יאמר לגנותנו עוד דבר- אנחנו לא מרבים לרדת אליה(אולי כי היא כל הזמן נמצאת אצלנו, וכשהיא סוף סוף לא אצלנו אין לנו כ"כ חשק לרדת, ובסופו של דבר היא מנסה לשחד אותנו לבוא אליה) כל העסק הזה ממש מלוכלך ועצוב. מה אפשר לעשות?

שלום רב, הצטערתי לקרוא את התיאור המפורט והאנושי שאת מתארת את סבתא שלך. די ברור שיש לה מצב פסיכיאטרי רציני. בכלל לא ברור אם זה סכיזופרניה והיה צריך שהיא תפגוש פסיכיאטר. לצערי אין לי הרבה רעיונות איך להגיע לכך. לפי ניסיוני, יש דרך להגיע אל רוב בני האדם, אך לא אל כולם. אולי אבא שלך ידבר איתה וינסה להשפיע עליה לפנות לסיוע? דבר נוסף שלמדתי- כדאי שכל המשפחה תגבש עמדה משותפת וכולם יישבו איתה ביחד ויפעילו עליה לחץ. כאשר יש אדם עם בעיה שהוא לא מכיר בה ופתאום עומדים מולו כולם ומעבירים לו את אותו מסר חד משמעי, זה יכול להשפיע. מצד שני אם כל אחד חושב אחרת לגבי מצבה של סבתך וכל אחד מושך לכיוון אחר, רוב הסיכויים שלא ישתנה כלום. ואל תגני את עצמך. נראה לי שאת עושה כל מה שאת יכולה.