חוות דעת.

שלום. אני בת 24 וברצוני לקבל חוות דעת על דבר מה אשר מלווה אותי תקופה ארוכה. אינני יודעת איך להסביר נכון את התופעה, אשתדל להיות ברורה וקצרה. אני מעוניינת להבין מדוע איני מרגישה עצבות כאשר אדם קרוב אלי סובל. אני כן מבינה ויש בי רצון לתמוך ולעזור, אבל הרגש נעדר. ובכלל אנשים אשר בוכים ו"נשברים" מולי מעוררים בי חשק לצחוק, ובמקרים רבים אני נושכת שפתיים. האם זה נורמלי? אולי מדובר בסוג של מנגנון הגנה? אני שבר כלי כאשר אני רואה חייה סובלת, מדוע איני מגיבה באותה הצורה לסבלם של בני האדם , אנשים קרובים ובני משפחה?

שלום אלברטין, ממה שאת מתארת ברור שאת מסוגלת לחוש רגשות. למעשה גם במצבים שאת מתארת עם אנשים קרובים את מרגישה משהו שמעורר בך צחוק. בוז? אי אמון? מבוכה? רגש אחר שיכול לגרום לתגובת צחוק? השאלה החשובה היא למה את מרגישה רגש שגורם לך לצחוק ולא הרגש הצפוי של עצב, רחמים, חמלה וכו. המקום לענות על כך לדעתי- טיפול פסיכולוגי.