יעוץ-פסיכיאטרי

ד"ר שלום רב. ברצוני לשאול מה ניתן לעשות במקרה שלי. אבי בן 60, סובל מזה 7 שנים מסוכרת. ב2004 כשנמצא אצלו סוכרת הוא התחל להתדרדר מבחינה נפשית גם כן. הם הפסיק לעבוד. התחיל להסתגר בבית, לאכול בלי הגבלה (הסוכרת שלא אינה יציבה מגלל כמויות האוכל והסוכרים שהוא אוכל ממש לא אכפת לו מזה) הרופאים אמרו לו שיתחיל לבצע צעידות אך הוא מסרב, יש לו פגיעה באברי המטרה בעקבות הסוכרת, לאחרונה הוא נכנס לחובות כלכליים קשיים בעסק שלו ונאלץ לסגור את העסק. מאז ועכשיו היום שיקוד הדעת שלו לוקה בחסר. הוא אינו מבין שאין לו יותר כסף. הוא אינו מוכן לצאת מהבית, ללכת לטיפול, או לצאת לעבוד בעבודה שיקומית. אבי יוצר לנו חובות כבדים והוא אינו מודע לעובדה הזאת. רופאת המשפחה אמרה לנו שרואים שהוא לא בסדר בראש שיש לו בעיה נפשית אך אבי מסרב לקבל טיפול. אנחנו בנתיים סופגים את החובות הכספיים שהוא עושה לנו אבל אין ביכולתינו לעשות זאת עוד. כשאנחנו מדברים איתו הוא מתעצבן ולא מוכן להקשיב. כל לילה הוא צורח צרחות אימיים משום שהוא אינו מסוגל לישון ובבקרים הוא ישן ואוכל בלי הפסקה. אבי מסרב לצאת מהבית ומסרב לקבל טיפול. אנחנו כבר לא יכולים להמשיך במצב הזה. מה ניתן לעשות איתו? האם ניתן לאשפזו בכפייה תחת הקטגוריה של פגיעה בסביבה? (כי הוא פוגע בנו כלכלית ולא אכפת לו מזה) או תחת הקטגוריה של פגיעה עצמית (בזה שהוא מכור לאוכל ולא מפסיק לאכול וכל היום רק אוכל ואוכל ולא מתחשב בסוכרת שיש לו) אנחנו עובדי עצות ולא יודעת כבר מה לעשות. לראות פסיכיאטר הוא לא מוכר בטענה "אני לא מפגר ואל תעשו אותי מפגר" ולהקשיב לנו הוא גם לא מוכן בנתיים אנחנו לא מסוגלים להכיל את החובות שהוא צובר על שמינו. אנא עזרו לי בברכה מיקי

למיקי שלום רב, נשמע כי אביך במצוקה וגם אתם. אולי אפשר לציע לו להיפגש עם פסיכולוגית או עובדת סוציאלית, אפשרות נוספת- שרופאת משפחה תעשה ביקור בית ותתרשם ממצבו ואולי היא תמצא אפשרויות לסייע לכם. על פי תיאורך, זה לא נשמע כמצב שעונה על קריטריונים של החוק לאשפוז כפוי. בברכה, דר' י. בייטלמן