אשפוז פסיכיאטרי והשלכותיו

שלום רב, אני מצטער מראש על ההודעה הארוכה אבל לא ידעתי איך לנסח את זה בקצרה. אני בן 27, בגיל 21 הגעתי לפסיכיאטר בקופת חולים ואמרתי לו שאני ניסיתי להתאבד , הוא אמר שאני צריך להתאשפז והסכמתי (אח"כ הצטערתי על כך), הוא רשם במחשב שניסיתי לחנוק את עצמי ונתן לי הפניה לבית חולים פסיכיאטרי. הגעתי עם המכתב שלו למיון של בית החולים, והחליטו לאשפז אותי במחלקה סגורה מחשש שאני אפגע בעצמי, הסכמתי גם לזה, הייתי בדיכאון מאוד חמור ולא חשבתי על ההשלכות של האשפוז והרישום בקופת החולים לגבי החיים שלי. האבחנה שלי בבית החולים לב השרון הייתה Double + .Depression הייתי במצב שהייתי ממש אפאטי, חשבתי שבבית החולים הפסיכיאטרי יוכלו לטפל יותר טוב בדיכאון החמור וב- OCD שמהם סבלתי. הייתי יומיים תחת השגחה במחלקה סגורה ואח"כ העבירו אותי למחלקה פתוחה, הייתי יום אחד בפתוחה והיה לי התקף של מחלת קרוהן שממנה אני סובל מאז גיל 18, ואז העבירו אותי עם שמירה במונית לבית חולים כללי לצורך קבלת טיפול. אחרי שהשתחררתי מבית החולים הכללי, בהתייעצות עם הפסיכיאטרים שהיו כל הזמן בקשר עם הרופאים בבית חולים איכילוב, החלטתי לחזור לבית החולים הפסיכיאטרי אבל הפעם לאשפוז יום, הייתי שם במשך חודשיים, במשך כל השהיה שלי בבית החולים הפיסיכאטרי פגשתי רופאים שבאמת ניסו לעזור, אבל מצבי הנפשי לא באמת השתפר. הדיכאון היה קשור אצלי אז בצלקות מניתוחי הבטן שעברתי(וזה סיפור בפני עצמו). כאשר התאוששתי קצת מהאובדנות התחלתי לפחד בגלל כל מה ששמעתי מאנשים שונים) שהאשפוז הפסיכיאטרי והתיעוד של הפסיכיאטר בקופת חולים יפגעו לי בעתיד(לא חזרתי אל אותו פסיכיאטר בקופת החולים שהפנה אותי לאשפוז,הוא ביקש שאני אעדכן אותו לגבי המצב שלי אז רק התקשרתי אליו ועדכנתי אותו לגבי זה שהתאשפזתי, גם מעשה טיפשי, הוא הרי יכול היה להכניס את זה למחשב). אחרי שהשתחררתי מבית החולים הפסיכיאטרי המשכתי להיות מטופל במרפאה לבריאות הנפש בעיר שבה אני גר, משם קיבלתי מרשמים לתרופות ולשם עבר התיק הרפואי שלי מהבית חולים הפסיכיאטרי. בקופת חולים לא סיפרתי על כך לרופאת המשפחה ולא לאף רופא, רק האנשים הקרובים אלי ביותר יודעים שהייתי מאושפז. אני מסתיר את זה מכולם מחברים מחברות. מאז למדתי, עשיתי תואר ועכשיו אני עובד כמורה, אני כל הזמן מפחד שמישהו בעבודה יגלה על כך ואז הקריירה שלי תיהרס. כרגע אני מטופל אצל פסיכיאטרית בקופת חולים וגם לה לא סיפרתי על האשפוז כי אני לא רוצה שהיא תרשום את זה בתיק האישי שלי ואח"כ זה גם יעבור לרופאת המשפחה, ואם בעבודה יבקשו וויתור על סודיות רפואית אז הלך עלי. אני לא יודע מה לעשות? אני כל הזמן חושב על אותו אשפוז , מאשים את עצמי שקיבלתי החלטה שמשפיעה על העתיד( כי זה סטיגמה שאין כמותה). המחשבות על זה פוגעות לי בתפקוד וזה מחמיר לי את הדיכאון עד כדי כך שאני חושב שאני באמת אכנס למצב מאוד קשה נפשית עם בעבודה יגלו על כך, זה לא הוגן התאשפזתי בגלל דיכאון למה אני צריך לסבול כל כך? דוקטור אני מקווה שתוכל/י לייעץ לי, מה לעשות במצב שבו אני נמצא? איך להשתחרר מזה? מה באמת יכולות להיות ההשלכות של אותו אשפוז בעבודה שבה אני עובד?

לדניאל שלום רב, קודם כל, במקום עבודה לא יכולים לדעת על האשפוז מלבי שתחתום על ויתור על סודיות הרפואית. שנית, כנראה שכן היה צורך באשפוז, היית במצב נפשי קשה מאוד ואף ניסיתי לשים קץ לחייך. שליתי, לא ברור מדוע אתה משוכנע שאם יגלו שהייתי באשפוז אז "הלך עליך". מה יקרה? יפטרו אותך? כל השאלות הללו לדעתי כדי להעלות בשיחה עם פסיכולוג. בברכה, דר' י. בייטלמן

תודה על התגובה דוקטור. באותו זמן החמרתי את מה שאמרתי לרופא, לא ממש ניסתי להיתאבד רק שמתי חגורה מסביב לצוואר ומשכתי, אבל שנינו יודעים שאי אפשר להיתאבד ככה. עובדה שעצרתי מלחנוק את עצמי. לגבי העבודה, את יודעת שקיימת סטיגמה נוראית,ויש מקרים שגם לא מקבלים אנשים כאלה לעבודה. איך כדאי לי להיתנהל מול הפסיכיאטרית בקופת חולים לספר לה על האשפוז או לא?