אמאלה תעזרו לי...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
ללא אבחון,אני יודע ובטוח בזה שיש לי פיצול אישיות.החרדה כל-כך גדולה,הפחד כל-כך גדול,אני מרגיש שאני רק רוצה לצאת מהגוף שלי.אני מפחד להיות בתוך הגוף שלי עם ההרגשה הזו.אני פשוט מפחד.אני מפחד להיות לבד.רוצה כל הזמן להיות עם אנשים.עכשיו אני אתאר את ההרגשה עד כמה שאפשר:אני כל הזמן מרגיש שאני שתי דמויות.כל הזמן.ההרגשה הזו התחילה מכך שאני תמיד עושה עם עצמי שיחות,מדבר עם עצמי,מתייעץ עם עצמי,משוחח,מתווכח עצמי.כאשר אני נתקל בבעיה או בפחד שאני לא מצליח להבין את מקורם אני מנסה ביחד עם עצמי לפתור את הדבר על-ידי כך שאני כביכול מספר לעצמי את זה בלב או בקול,ואז חושב מה לעשות ועונה לעצמי(לפעמים גם עונה לעצמי בגוף שני מתוך הרגל כבר),ולפעמים אני גם רוצה לעשות פעולה כלשהי(ללמוד משהו או להתאמן וכו')אז אני אומר לעצמי עכשיו אני עושה את זה ומתאמן ומרגיש ממש כאילו אני אומר לחבר את זה.לפעמים אני גם אוהב להתווכח לגבי דברים,ואז יש לי בתוך הגוף כביכול שתי דעות.זה רוב הזמן היה ככה,אך לא הייתה לי שום הרגשה רעה.עכשיו פתאום הגיעה לי הרגשה נוראית שבעצם הדעה השנייה ומי שאני מתייעץ איתו(שזה אני) הוא בעצם דמות אחרת,כביכול חבר בתוך הגוף.עכשיו אני כל הזמן מרגיש ממש מוזר,שונה מאחרים,פתאום מוזר לי להיות עם אנשים אחרים(כי אני מרגיש שאני בעצמי שתי דמויות,פתאום אני מרגיש כאילו הכל השתנה,שעל הגוף שלי שולטת עוד דמות חוץ ממני,ממש הרגשה חזקה וברורה).כאשר אני לבד אני פתאום מרגיש הרגשה כזאת(זה קורה לפעמים) שכל הפעולות שאני עושה באותו רגע אינן שייכות אליי,אלא לדמות השנייה או שהגוף שלי מחולק ביני לדמות השנייה(מעין הרגשה של דה פרסונליזציה,שכאילו זה לא מה שאני עושה לא שייך לי).כאשר אני מסתכל במראה אני מרגיש כאילו זה אני וחבר שלי מבחינת ההרגשה.לפעמים פתאום אני נתקף חרדה מהדברים האלה כי כאשר אני לבד אני ממש מרגיש הרגשה חזקה שיש בתוכי דמות שכביכול "שולטת עליי" ואז אני ממש מפחד.למשל כאשר אני לבד אני ממש מדבר עם עצמי,שר,ומתנהג בדיוק כאילו יש איתי חבר והכל בגלל ההרגשה הזו,זאת אומרת שאני תמיד מרגיש אותה כאשר אני לבד,ולא משנה כמה אני אכתוב(בגלל זה לפעמים אני מרגיש שאין טעם לכתוב כי אני פשוט מרגיש שזה חלק ממני,שהגוף שלי מחולק בין שתי דמויות,שיש בתוכי עוד דמות,עוד חבר,עוד מישהו).אך כאשר אני עם חברים,משפחה(כלומר לא לבד) וכאשר אני לא חושב על זה,זה עובר. אני ממש לא יודע מה לעשות. לא עברתי שום טראומה בעבר,אבל כנראה שבכל זאת איכשהו זה התחיל.... מה שכן אציין שזוהי הרגשה שלי,היא התפתחה במהלך השנים בעקבות הרבה מאוד חרדות שהיו לי ובגלל שהיה לי כיף ככה.ככה נהנתי יותר מהחיים כי יכולתי למשל להמציא משחקים בדברים שאני אוהב ואז לשחק ולהנות יותר כי זה כאילו אני וחבר שלי משחקים.אבל אף פעם לא הייתה לי הרגשה שזו דמות אחרת.עכשיו אני ממש מרגיש שזו דמות אחרת,כאילו זה מישהו אחר שנמצא בתוכי ועוזר לי.לפעמים קשה לי אפילו להגיד "אני" מההרגשה הזו.אני באמת לא יודע מה זה,לדעתי זה משהו חמור ביותר.אהה ואוסיף כי הרבה פעמים למשל אני עולה על משהו אז אני אומר איזה טוב אתה יפה שעלית על זה,זה אני עליתי ואני אומר לעצמי יפה שעלית על זה ואני כאילו ממש מתכוון לזה כי אני מרגיש ממש שתי דמויות,זה בא כבר מתוך הרגל.... בבקשה תעזרו,בבקשה
שלום רב, לא נראה על פניו שיש לך "פיצול אישיות", כן נשמע שאתה איש שסובל מהרה חרדות. בלכ מקרה, אם אתה מעוניין בעזהר, עליך לפנות למרפאה לבריאות הנפש. בברכה, דר' י. בייטלמן
דברים אחרים?
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
