התייעצות

נדמה לי שאני בדכאון. אמנם אין לי מחשבות אבדניות, ולא איבדתי תקווה לעתיד טוב יותר, אך יש בי לאות נפשית ופיזית. אני מתפקדת במינימום ההכרחי, סובלת מעייפות, אך גם לא מצליחה להרדם. מבזבזת את זמני בלעשות כלום, דוחה כל פעולה שאפשר למחר, כשכמובן לכל מחר יש את המחר שלו, וזה כולל מקלחת (אולי פעם בשבוע). חוסר חשק מיני, עצבנות, חוסר סבלנות, הכל נראה לי קשה וכמעט בלתי אפשרי. זו לא תקופה כזאת, זה כבר כמה שנים. בהתחלה עשיתי בדיקות דם שהצביעו על אנמיה וחוסר בבי-12. חשבתי שזו הסיבה, אבל למרות שלוקחת ויטמינים (כמובן שלא מצליחה להיות מאד עקבית), אין שינוי, לא ברמה הפיזית ולא הנפשית. מטפלת (לא רופאה) המליצה לי על ויפאקס. האם עלי לפנות לפסיכיאטר, או מספיק לרופא המשפחה? כמה זמן לתת לזה נסיון? והאם עלי לחשוש או לקחת דברים מסויימים בחשבון בנוגע לטיפול תרופתי? תודה

שלום רב, עליך לפנות לפסיכיאטר ולא לרופא משפחה כדי לקבל אבחון וטיפול מדויק. לא בטוח שתקבלי דווקא ויאפקס, תוכלי לשאל את הפסיכיאטר על תופעות הלוואי של התרופה שתקבלי. באופן כללי, תופעות הלוואי של תרופות נוגדות דיכאון וחרדה די מינוריות. בברכה, דר' י. בייטלמן