תשובה לד"ר אריאלי

לד"ר אריאלי שלום לפני הכל אני מאחל לך החלמה ובריאות טובה ואריכות ימים. למרות הזמן הארוך שאני כותב ומגיב ומשתתף בפורומים שלך ( פורום מחלות הערמונית לשעבר, והפורום לסרטן הערמונית) אני מבין מתשובתך שעדיין אינך מבין למה אני כותב כאן ומהו המניע לכתיבתי . אם מכתיבתי הגעת למסקנה שאני חושב שהרפואה הקונבנציונלית נועדה רק כדי להעשיר את העוסקים בה ושכל הרופאים מחפשים רק כסף אז אני מבין שלא הבהרתי מספיק את כוונתי וכתיבתי הובנה שלא כהלכה. אם הבנת שאני מביע דיעה אישית נגד הטיפולים שהרפואה מציעה לסרטן הערמונית, גם זה לא נכון . אין לי כל מחלוקת איתך כי אני לא מביע דיעה אישית . קטונתי מלחלוק עליך כי אני באמת לא רופא ואין לי את ההשכלה הרפואית שיש לך. אני בסה"כ מביא מידע מוסמך על הסטטיסטיקה הרפואית של הטיפולים שכוללת השוואה של אחוזי הישרדות בין מטופלים ללא מטופלים. אני מביא לידיעת המשתתפים את תוצאות הלוואי האפשריות של הטיפולים. ובקיצור את הסיכוי מול סיכון. אני לא מאמין ברפואה אלטרנטיבית כתחליף לרפואה קונבנציונלית. אני מאמין בכל טיפול או תרופה שמביא לתוצאות ע"פ הסטטיסטיקה הרפואית. הייתי מאד שמח אילו היה מידע מוסמך שיש טיפול אחד לסרטן הערמונית שניתן לומר עליו בוודאות סטטיסטית שהוא מביא לתוצאות שמצדיקות את הסבל והסיכון שבטיפול. אם תבדוק את תגובותיי תראה שאני תמיד מדגיש שהמידע אינו נועד להמליץ על טיפול או להימנע מטיפול. כולם יודעים שאני לא רופא ,אני לא זוכר שכתבתי למישהו אי פעם להימנע מטיפול . גם כאשר אני עונה ישירות לשואלים אני נותן את הכותרת " עד שהרופא יענה " ובכך אני רומז לך להגיב לשאלה ולשואל לחכות גם לתשובתך

לפני כשלוש שנים הבאתי קישור לפורום על מחקרו של פורופ' סטמיי מארה"ב שבו הוא מראה שסרטן הערמונית אינה מחלה מסכנת חיים מבחינה סטטיסטית. בתגובה כתבת לי אז כי אותך לא מעניינת הסטטיסטיקה וכל חולה הוא 100% . אני מסכים עם גישה זו , א.ב.ל.... גם חולה שטופל והטיפול פגע באיכות חייו בצורה משמעותית הוא חולה עם 100% סבל בלתי מוצדק כאשר אין וודאות להארכה משמעותית של תוחלת החיים כתוצאה מהטיפול. דעתי היא שחולים מתחת לגיל 65 צריכים לקבל טיפול למרות הסטטיסטיקה הרפואית .יחד עם זאת חייבים לתת להם את כל המידע כדי שיקבלו את ההחלטה מתוך ידיעה שיש גם סיכונים בטיפול. הגעתי למסקנה זו לא בגלל הצלחות הריפויי של הטיפולים אלא בגלל השקט הנפשי של החולה שנובע מהידיעה שהוא עושה משהו אקטיבי להילחם במחלה. הגעתי למסקנה זו לאחר ששמעתי מחולה שהיה במעקב ללא טיפול .כעבור שלושה חודשים מתחילת המעקב הוא בחר ביוזמתו לבצע כריתה רדיקלית למרות שלא הייתה עדות להתקדמות המחלה . כששאלתי למה הוא ענה. אני לא רוצה להיות נתון לחסדיו של הגידול , אני רוצה להשמיד אותו. כיום לאחר שמונה חודשים מהניתוח הוא ללא יכולת לקיים מגע מיני , מעט דליפות שתן ,אבל שלם עם ההחלטה שקיבל ומרגיש טוב מבחינת נפשית . לדעתי ההרגשה הנפשית חשובה יותר מההרגשה הגופנית. זאת הסיבה שאני מביא את המידע לפורום. אני יודע על הרבה חולים שחיים בהרגשה שהם הרסו לעצמם את החיים כאשר הסכימו לטיפול ללא ידיעת תופעות הלוואי. אני מאמין שכולם היו בוחרים ללכת על הטיפול שקיבלו גם אילו ידעו על תופעות הלוואי ,אבל הרגשת התסכול והזעם שהרופאים לא סיפרו להם את האמת לא הייתה נוספת לסבל מתופעות הטיפול. חולה אחד סיפר לי שהרופא אמר לו לפני הניתוח " בוא נוציא לך את זה ותגמור עם זה ". האמנתי לרופא ולא ידעתי שהניתוח הוא רק התחלת הסבל והייסורים. לסיכום. אני מביא את המידע לפורום כדי שהחולים יקבלו את ההחלטה ויהיו מוכנים לכל התוצאות האפשריות. אני לא מאמין שידיעת הסכנות תגרום לחולים להימנע מטיפול, אבל אני מאמין שמצבו הנפשי של החולה יהיה הרבה יותר טוב לאחר הטיפול אם הוא יהיה מוכן נפשית לכל תוצאה. ד"ר אריאלי היקר . הייתי משתתף קבוע בפורומים שניהלת במשך 8 שנים רצופות. למדתי ממך הרבה על מחלות הערמונית וסרטן הערמונית. בזכותך קיבלתי את הרצון לחפש וללמוד על המחלה ,אני מאמין שבהשתתפותי תרמתי מעט לחולים ולפורום. אני חושב שהגיע הזמן להפסיק ולכתוב כאן , אחרי הכל אני עדיין לא חבר במועדון של חולי סרטן הערמונית ( גם זה יבוא ע"פ הסטטיסטיקה) מתוך ידיעה רבת השנים לפועלך אני מאד מעריך ומוקיר את התרומה האדירה שלך וההשקעה הרבה שלך לרווחת החולים. אני מאחל לך עוד הרבה שנים של פעילות מבורכת בבריאות טובה. יעקב

יעקב שלום אני מאלה בפורום זה שמאד מאד אהבו את תשובותיך ומקווה שכן תמשיך- אם תחליט לא להמשיך לפחות המשך בתשובותיך המקצועיות פרופר שנתת עד שהדר' אריאלי שכולנו מוקירים ואוהבים ענה. הרבה בריאות ( גם בענין הערמונית)

כולנו מוקירים את תשובותיך וזה שאחד מילל לא צריך להשפיע עליך

ליעקב שלום אתה לא צריך להפגע ולברוח . אתה ידיד יקר , חבר מכובד בפורום( כבר כתבתי לך את זה לא פעם) , אני מכבד אותך ונותן לך במה חופשית. כפי שלך יש זכות לכתוב חופשי, לי יש זכות וחובה לבקר בהתאם לנסיוני בשטח ואתה לא צריך לקבל את זה בצורה אישית. ההערות שלי הן, לפי דעתי, בונות ומשקפות את הידע והשקפת עולמי . חובת הזהירות חלה עלי וגם עלייך. לא לכל המשתתפים בהתכתבויות השונות באינטרנט יש את הכלים לנתח את מה שנכתב, ולפעמים אכן לצערי הרב אנשים בכלל מחליטים ע"ס מה שאמר לו חבר או השכנה או קרא בעיתון או באינטרנט. הפרום שלי, כפי שאני מבין אותו, צריך להיות מאוזן , להביא את מגוון הדיעות והידיעות של כל אחד מאתנו בהתאם לידיעותיו. זה לגיטימי להתווכח אולי גם לא להבין אחד את השני, העיקר ברוח טובה , כאשר טובת החולה לנגד עינינו. המשך לכתוב , דעתך חשובה לנו ואם לי יש הערות , אנא אל תפגע, אתה יודע שהכוונה שלי תמיד טובה . ד"ר אריאלי

ליעקב שלום הרפאה זה מקצוע דינמי. דברים שהיו מקובלים בעבר (ע"ס מחקרים סטטיסטיים כמובן)בחלקם כבר אינם נכונים היום ( שוב לפי מחקרים מבוססים על סטטיסטיקה) וקרוב לוודאי שמה שמקובל כיום בחלקו ישתנה בעתיד. אני בעצמי עוסק במחקר וזקוק לססטיסטיקה כדי להוכיח את התיאוריות שלי. מצד שני צריך לקחת בחשבון שסטטיסטיקה זה לא "תורה מסיני". תלוי מי מזמין את הסטטיסטיקה, מי המבצע , מה הנתונים שהחוקר מספק לסטטיסיקאי, מה סלקציה של החולים שהחוקר עשה בעצמו ובכל מחקר יש גורמי טעות וביקורת לפעמים נוקבת מצד עמיתים למקצוע. עם התפתחות הרפואה חלה התקדמות עצומה בטכנולוגיה , אמצעי אבחון וטיפול מצד אחד , אבל מצד שני חלה שחיקה עצומה בקשר רופא -חולה( היום קוראים למטופל " לקוח"וזה מרגיז רופאים רבים כולל אותי),אנחנו אבדנו את הקשר והמגע עם החולה וזה בעיני דבר חמור ביותר. כאשר אני עומד מול חולה וצריך להסתכל לו בעיניים ולומר לו שיש לו סרטן, רק המיעוט של החולים מבקשים לדעת מה הסטטיסטיקה אומרת לגבי מצבו. רוב החולים ישאלו : " כן, אבל מה יקרה אתי?" באופן טבעי האדם קרוב אצל עצמו ומעוניין להבין מה המצב שלו עצמו, ובאותו הרגע לא בדיוק מעניין אותו לגבי האחרים. זה מאד נחמד לקרא מאמרים וססטיסטיקות, ולצטט אותם , אבל אני, לצערי הרב, חי כל יום רגעים כפי שתארתי, שהחולה מחפש את האמפטיה, את האנושיות , את המילה הטובה ולא דווקא נתונים סטטיסטית לגבי מחלתו.לפעמים במילה אחת אתה יכול להחיות או להרוג חולה , בלי שום קשר למצבו הרפואי הפיזיוהטיפולים המוצעים. בעבר הרפאה הייתה אומנות, כיום היא מתיימרת להיות מדע מדוייק, אבל בן אדם הוא דבר מורכב מאד שלפי דעתי לא ניתן לפרש אותו בנוסחא מתמטית, יש לו נפש, יש לו רגשות , פחדים במיוחד כשהוא חולה ובמיוחד כאשר הוא חולה בסרטן. לכן לפי דעתי כל אדם הוא עולם ומלואו , צריך להתייחס לכל אדם כאילו הוא ה-100% , לבדוק לגביו אישית מה הבעיה הרפואית שלו, מה האופציות המתאימות לו מבחינה רפואית , אבל גם מבחינת ההעדפות האישיות שלו. צריך לתת לאדם את חופש הבחירה , לאחר שהוסברו לו כל האופציות הידועות למצבו. דרך אגב זה גם מופיע בחוק זכויות החולה, אבל אני חושב שזה גם אנושי. זאת פילוסופיה הרפואית אישית שלי, כך אני נוהג כלפי מטופלי , מה לעשות, אני חושב שחום ואהבה לחולה חשובים וגם נוכחתי שאותו הטיפול הרפואי שניתן בחום ואהבה עזר יותר באותו מצב רפואי , יחסית לאותו הטיפול ש"נזרק בפניו של החולה" . ד"ר אריאלי