היפוגלוקמיה

.דר' א.ג.נ. 22/07/2000 אני סובל מהיפוגלוקמיה וזאת כתגובות לאכילה מרובה ואו לאי אכילה כלל ואו למצבי לחץ מאמץ יתר וכד' בברור שנערך במרפאות חוץ של בה"ח נימצא שיש תגובת יתר של אינסולין ונפילות סוכר בעת ביצוע המסת סוכר וכמו כן בבדיקה של צום ממושך (כ 18 שעות) והמשך תיפקוד רגיל היתה תגובה של נפילת סוכר לרמות 35-40 , בבדיקות צום רגילות וקצרות ובמיוחד צום שנימשך בלילה לקראת בדיקות דם בבוקר התוצאות בדרך כלל הם בנורמה. לכן גם קשה היה לגלות את הסיבה למחלה כשהחלו התעלפויות חוזרות ונשנות א. משום מה יש לי הרגשה (וזאת בלשון המעטה) שרופאי משפחה פנימיים וכלליים רבים שטופלתי על ידם מכורך נסיבות שונות אינם מבינים שהבעיה אינה סוכרת ויתרה מזאת יש כאלה שטוענים שאין לי כלל סוכרת ובטח שלא היפוגלוקמיה (לא רופאים מהמרפאה המטבולית). ב. המצב הוא ההפך מכך אם נשווה זאת לחולי סכרת שצריכים להזריק אינסולין ביחס לרמות הסוכר שלהם אצלי המצב הפוך, אני צריך לאכול במידה על אף הרגשת הרעב התמידי או לקחת סוכר כדי לשמור על רמות סוכר שבנורמה ולא לגרות את התגובה המופרזת של האינסולין באכילת דברי מתיקה שלא לצורך, כך שלעיתים קשה מאוד לאזן את המצב ואני מרגיש כמו בתוך נדנדה בנושא הנ"ל. ג. תמיד מדברים על כך שחולי סוכרת הם אלה שנכנסים למצבי היפו אך אף פעם לא שמעתי או נתקלתי בחולה היפוגלוקמיה וכשאני טוען שאין לי סוכרת וזה מוכח - התגובה היא במילים כאלה או אחרות שזה לא יכול להיות אז איך זה שאתה נכנס להיפו. ד. ככול שאני מצליח לאזן את עצמי בארוחות מרובות ובמינימום קלוריות (כולל תחשיבים של פחממות וכד') כך אני כמעט ולא ניכנס למצבים של היפו ואם כן אני משתדל לבלום זאת בזמן ע"י אכילת פרוסה או אוכל קל כל שהוא ורק כשאין ברירה אני לוקח סוכר או דברי מתיקה. ה. משך תקופה של יותר מ 4 שנים לא הגעתי למצב של היפו ואף בתקופה הנ"ל ערכו לי בדיקות צום ארוך במנוחה מוחלטת תוך כדי אשפוז בבה"ח שנמשכה כמעט שלושה ימים רצופים (מותר היה לשתות), ולא הגעתי למצב היפו (לדעתי לא היה צריך לעשות זאת במנוחה מוחלטת) כתוצאה מכך הסכתי שאולי התופעה חלפה ואינני חולה יותר בהיפוגלוקמיה. ו. בשנה האחרונה שוב החלו נפילות סוכר וזאת לאחר שלקיתי באוטם שריר הלב ובוצעו PTCA + STENTS בשלושה צנתורים השאלות המתבקשות מהנ"ל הינן: א. האם באמת ניתן להחלים ואו לדכא את המחלה ? ב. האם קיים קשר להופעתה בשנית לאחר האוטם ? ג. האם המחלה היא כל כך נדירה שקשה לאבחן אותה ורבים לא מכירים אותה או שאולי יש מקבלות שלא לבצע העמסות סוכר ובדיקת נורמות של אינסולין במקביל לנורמות של סוכר? ד. אשמח לשמוע דעות ותשובות גם על שאלות שלא שאלתי ואו שלא ידעתי לשאול. אודה לתשובתך.

דוד שלום, את שואל נאה וצנוע, ותבורך. אני איני רופא ואת שאלתך אפנה לרופא וגם אני מייחל תשובתו. אבל אנסה להביע את דעתי כסוכרתי. זאת, היות וכמוך גם אני חווה היפואים מזומנים ופחות את תחושתך אני עשוי להכיר מנסיון וידיעה שכפי שאמר דקארט צריך להיות מובחן וברור. אולי יש כאן הבחנה אבל הבהירות חסרה. אני מבין שאינך סוכרתי שהרי אתה סובל מהיפואים על רקע של פעילות יתר של האינסולין ולא כתוצאה מהזרקות אינסולין שתגובתן אינה ניתנת לבקרה ומינון טבעי ובכך למנוע את ההיפוהים אצל הסוכרתי. אני יודע שזאת מחלה נדירה, אבל קיימת וכאן יש צורך לאזן את רמות הסוכר הנמוכות במתן פחמימות. ניתן לבצע בדיקות וכו' אבל איני יודע מהו הטיפול לכך, ולמעשה יש צורך בדיכוי כלשהוא של פעילות היתר של האינסולין או הפרשת הלבלב. השאלה על חזרת התופעה לאחר האוטם הינה בפועל קביעת עובדה. אתה טוען שבאופן מובחן התופעה חזרה. ולכן ניתן להסיק שמשהו באוטם שיבש את המצב הסטטי שבו היית נתון למשך ארבע שנים ועורר את הפעילות הנחיתה את רמת סוכר הדם. רופאי משפחה, בארץ שבה מכל מילה מישהו נעלב והחולה צריך לחשוב על הרופאים ולא על עצמו הוא מצב התואם את הלבנט. לדעתי הצנועה רופא משפחה עם כל הכבוד אינו הכתובת לבעייה שכזאת ואתה חייב להיות בטיפולו של מומחה. מומחה עבורי בכל תחום זה לא מי שנושא תעודות, אלא איש חכם וידען המוכן להקדיש מזמנו ויודע גם להסיק מסקנות מהתופעות ומהבדיקות. מי שיודע - הכל פשוט, וכשהמצב נוגה והאדם חש בחוסר אונים ותמיהות - אות הוא שהאיש החכם הזה מרוחק ממך, דוד. יתכן ויש טעם להשקיע בחיפוש האיש ההוא. היפוהים תכופים אינם סביבת חיים שפויה ורצוי לחפש את המוצא אצל מי שאולי אוחז במפתחות או שקרא את דקארט. מקווה שסייעתי בידך בבחינת הכיוון ולו במעט, ומאחל לך אך און וללא תלות בפחמימות. מאיר

מאיר שלום תודה לך על ההתיחסות למכתבי וההבנה למצבי וזה מאוד מעודד עפ"י שהניסתר יותר מהגלוי. הבעיה למחלות הסוכרת והיפוגלוקמיה נובעת מאותו מקור ובשני המקרים למעשה אין את הידע לרפאן . יש ללמוד ליחיות איתן ולדכאן ע"י יכולת איזון רמות הסוכר ככול שניתן ולהגיע לנורמות הנורמליות ומי שלא מקפיד ואו אינו יכול להתאזן פשוט אינני מקנה בו ורק לבי איתו וסיבלו מהנזקים הבלתי הפיכים בטווח הארוך שנגרמים כתוצאה מחוסר איזון של רמות הסוכר. דעתי היא שכל אדם הסובל מהמחלה אם קיים בו כח רצון עז ומודע לנזקים הנגרמים ממנה יכול וצריך להגיע למצב מאוזן תוך כדי הזרקות של אינסולין במידת הצורך, שמירה על דיאטה ומשקל גוף כי זה כשלעצמו גורם סיכון נוסף. הסיים בברכת בריאות לך ולכל פורום הגולשים באתר. דוד.