תופעות לוואי של טיפולים בילוגים

אין תרופה שאין לה תופעות לוואי. לרפטיבה יש הכי הרבה תופעות לוואי - החל מדלקת פרקים, טרשת נפוצה וגם החמרה של הפסוריאזיס, תלות נוראית בתרופה ובעיות במערכת הדם. לרפטיבה יש גם תופעות לוואי קלות כמו כאבי ראש ותחושה דמויית שפעת. זאת גם תרופה לכל החיים, ברגע שמפסיקים אותה כל המחלה חוזרת ועוד עם החמרה. לאנברל ורמיקייד - יש תופעות לוואי הקשורות לשחפת, אלח הדם (ספסיס). גם להם יש תופעות לוואי דמוייות שפעת. התרופות הללו מאפשרות הפגוה - אנברל ניתנת לחצי שנה - שתי זריקות בשבוע. רמיקייד ניתנת בעירוי רק בבתי חולים(לה יש קצת יותר תופעות לוואי כגון ממאירות) אמביב - מוכרת כהתרופה הבטוחה ביותר. התופעות לוואי המאפיינות אותה הם דמויות שפעת. אמביב ניתנת בזריקה אחת לשבוע בטיפול קצר רק ל-3 חודשים.

לילה טוב אין תרופה ללא תופעות לואי .אתה צודק. תמיד צריך להסתכל בתועלת מול התופעות או נזקים. אני עברתי את כולם . ועכשיו אני עם הרפטיבה "האיומה" כהגדרתך. אני נקייה לחלוטין וזה העיקר גם אם אצטרך לקחת כל החיים. מרגישה מצוין וללא תופעות לוואי זה העיקר ומכירה הרבה מאוד חולים אשר מקבלים "רפטיבה" ללא תופעות לוואי . נכון שיש אבל בסופו של דבר מתגברים ואם לא אז עוברים למשהו אחר. הריבאוד ישנו בכל התרופות באמביב מעט מאוד מניסיון אני אומרת לך (אני זאת שהכנסתי את האמביב לסל התרופות ולצערי לא עזרה לי התרופה. באמת לצערי. אני חושבת שיש פריצת דרך בתרופות הביולגיות לחולים הקשים ובטח שיהיה עוד. לכן בוא ולא נטיל "איימה" על החולים.... אני מוסיפה לך את מה שכתב ד"ר גלעד על אמבי - רפטיבה לשאלה כאן בפורום. אמביב היא ראשונת התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס שנכנסה לסל ופרצה את הדרך לאחרים. לרוע המזל היא גם בעלת היעילות הפחותה מבין חברותיה לקבוצה ורק כ- 40% מהחולים מגיבים לטיפול בה ברמיסיה של הפסוריאזיס. בישראל התרופה מאושרת בעיקרון למחזור אחד בן 12 שבועות של זריקות תת עוריות וזה חבל שכן המחקרים מוכיחים שהיא מגיעה לשיא יעילותה דווקא לאחר 16 שבועות. בנוסף לקורסים חוזרים אותם צריך לתת לאחר הפסקה של 12 שבועות אפקט מצטבר ואפשר להעלות משמעותית את אחוזי התגובה לטיפול בקרב המטופלים (דבר שבישראל לא קורה בד"כ כי הקופות לא מאשרות המשך טיפול בנזקקים). הייתרון של התרופה היא שרבים ממי שמגיבים נכנסים להפוגה ממושכת שיכולה להמשך זמן רב וזאת ללא כל טיפול נוסף. התרופה עובדת ע"י הורדה של מספר תאי T עוזרים ספציפיים וברוב מכריע של המקרים אינה גורמת לשום בעיות בריאותיות נלוות. יש לבצע ספירה של תאי T עוזרים אחת לשבועיים ואם מספרם יורד מתחת לרמה מסויימת (250 למיקרוליטר) צריך להפסיק את הטיפול עד לחזרה של הרמה אל מעל לגבול זה. למרבה הצער, אין כל בדיקה שתיתן אינדיקציה מראש מי יגיב לטיפול מי לא. רפטיבה לעומתה נותנת אחוזי תגובה כמעט כפולים והתגובה נשמרת לאורך זמן, אך מחייבת הזרקה אחת לשבוע באופן קבוע. התרופה מאושרת בעיקרון בסל לטיפול רצוף של שנה (ייתרון גדול) אך בגלל שמחירה יוצא יקר יותר מאלטרנטיבות אחרות הקופות מסרבות לא פעם לתת אותה. בנוסף לרפטיבה מוניטין קצת יותר בעייתי - של התלקחות חוזרת לאחר הפסקת הטיפול בייחוד במי שנאלצים להפסיק אותו בשל חוסר תגובה ולא מקבלים במקביל ומייד טיפול אחר. זה נדיר אבל בכ"ז מאיים ויש חולים שמסיבה זו מהססים לקחת הטיפול. שתיהן אגב אינן יעילות בבעיות של דלקת פרקים פסוריאטית. לסיכום, למי שיש לו פסוריאזיס פחות קשה מתאימה יותר האמביב אבל זה באמת יותר עניין של ניסיון והתנסות אישיים. בריאות בלה

דוד יקירי, לא ברור לי למי מיועדת ההודעה שלך ומה מטרתה. אין ספק שיש גרעין של אמת בדבריך אך הפרופורציות לגמרי חסרות. אני אמנם אינני חולה פסוריאזיס ולכן מי אני שאשפוט ובכ"ז על סמך היכרות עם חולים לא מעטים ולאו דווקא הקלים שבהם אני יכול להגיד לך שכולם לוקחים את הסיכון בשמחה אם הוא קונה להם חיים איכותיים למרות המחלה. כשלוקחים אנשים שהחיים שלהם היו משולים למוות ונותנים להם טיפול כ"כ מוצלח ויעיל - והם חוזרים לחיים ולתפקוד ברמות שלא היה ניתן לדמיין בעבר, אזי הסיכונים שאתה מתאר, גם אם גרעינם אמת - מתגמדים. בייחוד כאשר לוקחים בחשבון שהסיכוי בישראל ליהרג בתאונת דרכים הוא יותר גבוה...!

בדקת פעם את תופעות הלוואי של אקמול? לכל תרופה יש איזה סיכון. אין תועלת ללא סיכון .

ואני יכולה בהחלט לומר כי הדייבובט במקרה שלי עזר מאוד!