ילדים מאומצים

יש לי ילד מאומץ מחו"ל. הגיע לארץ בגיל2.5 והיום הוא כמעט בן 4. הוא מתפקד יפה מאוד בבית. ילד שובב שאוהב בעיקר לקפוץ, אך בגן הוא משחק ומדבר ברור ויפה עם החברים אך עם הסייעות והגננות הוא נסגר, לא מקשיב , מפריע במפגש ולכן גם לא יודע לענות על שאלות. הוא לא מכיר\מבין הרבה מילים פשוטות ויומיומיות כמו בכוונה או בלי כוונה, אמת ושקר, שלט, עצלן וכו' וצריך כל דבר להסביר, במיוחד אם הוא לא בשימוש יומיומי . בבית זו לא בעיה כמובן כי אנחנו עובדים איתו המון, הוא צבר ידע עצום אך הוא לא בא לביטוי בגן. הגננת מנסה להוביל אותי להתפתחות הילד אך לפי דעתי אין צורך בכך, ויש צורך בשינוי הגישה שלה כלפיו,נראה שהיא מנסה להיפטר מאחריות. הוא בגן פרטי טרום חובה במיוחד בשל היחס הפרטני. הוא ילד חם,חברותי, חריף ותופס די מהר. ניסיתי לענות על השאלון ועולה ממנו שאין לילד בעית קשב. מה דעתך, האם יש צורך להתייחס אליו כשונה מאחרים, האם להמשיך לעבוד בבית ולא להתייחס למה שקורה בגן?

רק לפני כמה דקות נעצרתי במחשבה...היי אני מאומצת...כאילו...למה דווקא אני מאומצת,כמה שזה מוזר,מה עם אמא שלי וכמה שזכיתי להורים מדהימים...מה שמבאס אותי לפעמים איך ההורים שלי נראים...אני בת 14 וחצי ואח שלי בלונדיני,הוא לא מאומץ ,כל המשפחה שלי עם עור בהיר,עיניים מיוחדות...ואם היו רואים אותנו יחד בחיים אבל בחיים לא היו חושבים שיש בנו קרבה מסויימת...זה קצת מעצבן...אני קצת מתביישת לא תמיד אני רוצה שידעו שאני מאומצת כל הזמן שואלים מה אתם אחים??מה אתם משפחה... מין שוק כזה... הייתי רוצה דווקא להיות כבר בת 18 רק כדי לפתוח בפניי ההורים שלי אופציה להיפגש איתי ובאותו רגע אני לא מעוניינת לחשוב על עצמי אלא להפך...עליהם...אולי עכשיו הם חושבים עלי...אבל אני לא מפתחת ציפיות ולוקחת בחשבון שיכול להיות שזה בכלל לא ככה... אבל דווקא זה כזה מוזר...אני מרגישה מיוחדת לפעמים אבל יש בי עצב ושמחה משהו שבאמת אני לא יודעת להסביר ויש לי כל כך הרבה דברים להגיד על זה!!!אני חושבת שאני אכתוב ספר...אני אתחיל...אשמח אם תדברו איתי על זה... תודה רבה,רותם!