חוויית החייאה

שלום ד"ר. בן 49, לפני 7 חודשים עבר דום לב עם החייאה ונזק אנוקסי. התעורר לאחר 7 שבועות בהן היה בקומה. נמצא בשיקום נפגעי ראש בערך 3 חודשים במהלכם: הוסר מכשיר הנשימה מהפה, הוסרה צינורית הנשימה מן הגרון, נושם בכוחות עצמו, מסוגל לבלוע אוכל מרוסק, אבל עדיין יש חור בקיבה כדי לשתות ולקבל תוספת אוכל, יושב בכסא גלגלים עם חגורה. לפני כחודש וחצי התחיל באופן מפתיע לדבר. אומר משפטים שלמים. אבל לא מחובר למציאות. לא מדבר לעניין. כששואלים אותו דברים עונה לעניין ברוב הפעמים (כשאומרים בוקר טוב, עונה בוקר אור, כשאומרים שבת שלום עונה שבת שלום וכו' יש נקודות שהוא כן מדבר לענין, אפילו ממש), אבל כל הזמן חוזר על אותם משפטים שאין להם קשר למציאות חוזר עליהם מאות פעמים ביום, למשל : תוציאו לי את הקוביות. איפה החומצים. אני כבר מת. כמשכניסים אותו לחדר שלו מן המרפסת, אומר שזה חדר מתים. כשמשכיבים אותו במיטה,אומר שמשכיבים אותו באדמה. אומר לפעמים שהוא בבור, ומתחנן שיוציאו אותו מן הבור. כל הזמן מתחנן שיוציאו לו מן הגוף את הקוביות ואת העצים, ורוצה חומצים וטוען שהוא כבר מת, או הולך למות. נראה לי שהוא כאילו "כלוא" בחוויה של ההחייאה שהוא עבר והוא חושב על עצמו שהוא מת. זה המכשול הכי גדול עכשיו, כי הוא לא מאמין בעצמו, למרות שהתקדם מאוד מבחינה פיזית, טוען שלא יכול לעמוד על הרגליים כי הוא מת וכו'. יש כזה דבר מוכר שאדם זוכר או "תקוע" בחוויה של ההחיאה שלו וחושב שהוא מת ? זה שלב בתהליך ההחלמה של המוח ? המון תודה.

אינני רופא ועלי להבהיר התשובה הנמסרת כאן אינה מהווה ייעוץ כלשהו. התשובה אינה ניתנת על בסיס נתונים אישיים וצרכים מיוחדים של אביך .המידע אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי על ידי רופא מוסמך . עצם העובדה שמצבו חוזר על עצמו וניתן להגדרה זהו שלב שיש בו התקדמות. . חוייה דומה שתיארת עובר כל מי שעבר אירוע מוחי במינונים ,בצורות במשך זמנים שונים ובתגובות משתנות. אין אחת דומה לרעותה.ניתן לאמר שכל מי שעובר אירוע מוחי צריך ללמוד המון מהתחלה ממש כמו תינוק בגוף מבוגר. אם נתאר את הידע ההבנה הזכרון כמו פאזל אז הפאזל התרסק ,היתרון :יש חויות מילים שעדיין לא הופיעו חלק גדול סביר שיופיעו בצורה ספונטנית החסרון הינו המסע הסיזיפי להוציא את המסתתרים ולחבר את הידועים כולם ביחד .השיקום לוקח המון זמן לעיתים מהיר ולעיתים בקפיצות ולעיתים איטי היות ומקור ה"חוויה" הינו רפואי תצטרכי לבקש מבעלי מקצוע כמו נוירולוג ,נוירופסיכולוג דרכים לחיזוק שיקום. לשאלתך יש כאלה שממתעלמים מהצד הפגוע ומתייחסים אליו כמו חפץ שרצוי שיוסר ........ויש כאלה המתכנסים בתוך עצמם ויש כאלה המכים כל מי שבסביבתם ......נורא עצוב. והנה טיפ קטן אני מציע כבר עכשיו לבקש מקלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק לעזור לכם ולכוון אותכם להקריא לו סיפורים פשוטים שמספרים לילד להסביר לו את המילים ולתת לו אפשרות ללמוד את הרצף הלוגי של המשפט . תוכלי ללמוד גם אתר של דוקטורס ועמותת נאמן . רפואה שלימה

ברור לי שהזיכרון ישוב לאט לאט והפאזל ייבנה, אם בתוך חודשים או יותר. השאלה שלי היא : למה הוא זוכר כל הזמן את ההחייאה ? וחושב שהוא מת ? הוא כאילו "תקוע" בחוויה של המוות שקרתה לו. (הוא עבר חוויה ממושכת עם 5 מכות חשמל, הוגדר כבר כמת והחזירו אותו). הוא התעורר ומדבר אבל טוען שהוא מת. הוא "תקוע" שם. זה גם שלב מוכר בשיקום ?