איך להסביר

אימי בת 62 עברהארוע מוחי לפני מספר ימים. כעת נמצאת במצב מונשמת. בהכרה מלאה. מגיבה בכן/לא עם הראש כששואלים אותה שאלה. לציין שהיתה ללא הכרה עד אתמול ונחשבת עדיין במצב קשה. שאלתי היא : העיניים שלה מראות בהלה רבה כי היא למעשה לא יודעת מה קרה לה. האם ומתי לספר לה? האם העובדה שהיא תדע מה קרה לה יכולה להפחית את הלחץ או להגבירו ומה מנסיונך כדאי להגיד לה עד שתצא מסכנה?

אינני רופא ועלי להבהיר התשובה הנמסרת כאן אינה מהווה ייעוץ כלשהו. התשובה אינה ניתנת על בסיס נתונים אישיים וצרכים מיוחדים של אמך .המידע אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי על ידי רופא מוסמך . תיארת מצב אופייני אותו תוכלי ללמוד באתר של ד"ר גוטליב. אמך עברה מה שעברה ומכאן יש רק לטפס.תתייעצי עם פסיכולוגית המחלקה מה ובאיזה מינון לספר לה על המחלה אבל זיכרי זה לא העיקר.העיקר הינו: שהיא רוצה לראות חיוך במבטך גם אם אינה מחייכת היא תצחק בלב פנימה כשתראה את ילדיה נכדיה ולפחות לראות תמונות ולשמוע אותם גם אם היא תזלוג דמעות והכי חשוב היא מבינה הכל גם אם אינה זוכרת כלום . כל זה יעלה אותה לדרך המלך של השיקום . ספרי לה על עצמך ועל המשפחה ועל כך שמה שהיא עברה עברה ועל כל נושא שעיניין אותה קודם וכשאת מביטה בה תני לה את התקווה שמעתה הכל יהיה יותר טוב כי יש המון סיפורים נהדרים על שיקום.אל תתני לה לאכול אבל פזרי בחדר ועליה את הבושם שהיא אוהבת.לטפי את הצד הפגוע בעיקר עם קרם לחות שהיא אוהבת. סרקי אותה ונקי לה את הרוק כשאת לידה.בקשי ממנה לסמן לך אם יש מה או מי שמפריע לה בחדר כמו ריחות,אור,רעש ונסי לשפר את המצב.והעיקר והעיקר לא לפחד כלל. רפואה שלימה

אי ידיעה אינה תורמת דבר וידיעה של המתרחש אפילו מדובר במצב קשה כל כך תורמת ליכולת להתמודד עם המצב. בהצלחה.