לא מוצא את עצמי,עדיין...

אז עזבתי ביום השלישי - היום ,באמצע היום את הקורס,אני הגעתי למסקנה שזה לא בשבילי, לא מתאים לי האנשים שם,אתם יודעים הקשת של נגעי הנפש למיניהם היא מאוד רחבה ואף כואב כמה שהיא רחבה אבל עם זאת אני לא מוצא את עצמי בין האנשים,רמת האיזון הכימי במוח שלי הרבה יותר טובה משלהם ולפעמים אני מוצא את עצמי לא עסוק בתכנים של הקורס אלא יותר באנשים שלומדים איתי ואני מוצא את זה כדבר מטריד.יותר נוח לי עכשיו לגשת לקורס המקצועי,לעבוד ולדאוג למימון של הלימודים האקדמים שלי אח"כ - מי שעושה את הקורס ונמצא כמתאים להיות במסגרת אקדמית מקבל מימון חלקי,למרות שגם בלי אפשר לקבל.כשיצאתי ממכללת אפיק הלכתי למש"ק -המקום בו השתקמתי עד עכשיו, ודיברתי עם אחד הסטודנטיות,היא עזרה לי בקבלת פרופורציות ובהאטה של ההחלטה האימפולסיבית הזאת והבטחתי לה שאני י חשוב על זה בסוף השבוע. אני יקבע שיחה עם המרפאה בעיסוק לשעבר שלי - ליבי,היא איש הקשר שלי בקורס, היא מאוד רצתה שאני יכנס לקורס לכן זה חשוב לי לקבוע איתה שיחה ולדסקס בעינייני הקורס.חוצמזה אני די אופטימי לגבי המשך דרכי השיקומית וגם קצת חושש,כי לא חשבתי שאני יגיע למצב הזה עקב ההמלצות שקיבלתי על הקורס מכל מיני אנשי צוות בשיקום שלי.אבל אני בטוח שיהיה בסדר,הוכחתי כבר את היכולות שלי בשנה שהייתי בשיקום, הוכחתי שאני יכול להתמיד ולעמוד בלחצים שעשיתי את הבגרות ומאוד מעריכים אותי בשיקום מהסיבה הפשוטה שאני בוחר לעשות כל מה שמציעים לי ולא מסרב רק אם זה מאוד מפריע לי, כמו שקרה עכשיו.אני בטוח שביטוח לאומי יתחיל לעשות פוליטיקה מהעיניין שאני עזבתי בטרם הודעתי אבל זה לא מפריע לי כי אני את שלי עשיתי, וגם בגלל שזה לא שנשרתי אלא פשוט לאחר כמה ימים של התנסות החלטתי שאני לא רוצה להישאר בקורס מהסיבות האישיות שלי

הי אבי, אני שמחה שחזרת אלינו לספר מה קורה איתך. אני חושבת שההתנסות היתה חשובה ואם בעקבותיה החלטת שלא מתאים לך אז זו החלטה שמבוססת על התנסות ולא על שמועות או מחשבות בלבד. חשיבותו של תהליך שיקום היא ראשית בעצם קיומו של התהליך. לעיתים יש צורך בניסוי וטעיה על-מנת למצוא את הדרך הנכונה. נשמע שאתה יודע ורואה את המשך הדרך שלך וזה מה שהכי חשוב. אתה גם מתייעץ עם אנשים שמכירים אותך ואת הדרך שעשית עד עכשו ויכולים לעזור בקבלת החלטות. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בהמשך הדרך ומקוה ששוב תחזור ותספר לנו מה קורה איתך. שבת שלום ענת

לגבי התגובה של בני,העובדה שאני מתמקד באנשים שם ולא בתכנים לא בדיוק מעיד על חוסר ריכוז אלא אולי על חוסר התעניינות מצדי,ואני אחרי פגישה עם החונך קיבלתי החלטה להישאר באפיק למרות שאני לא רוצה כי מה לעשות לא תמיד החיים ורודים ומקבלים בדיוק מה שרוצים.אני מתכתב גם באתר אמריקאי שמיועד לכל נפגעי הנפש למיניהם,אני מצרף קישור: http://www.mytherapy.com/discussion/ לכל מי שבעל יכולות בסיסית באנגלית ולא מפחד מזה,וכמובן לכל אלה שיודעים טוב אנגלית.

אבי שלום, אני חושב שאני מסכים עם הסטודנטית מהמש"ק, ויש משהו קצת אימפולסיבי בלקום באמצע היום ולעזוב את הקורס. מכיון שאתה מתכוון להקדיש לזה מחשבה נוספת, אני חושב ששאלה מרכזית שאתה צריך לחשוב עליה היא האם התכנים של הקורס הם כאלה שיכולים לקדם אותך ולעזור לך בהמשך הדרך. במידה וכן, אז אני חושב שהעובדה שלא מתאים לך עם האנשים שלומדים איתך צריכה לקבל פחות משקל. בנוסף צריך לבדוק, האם העובדה שאתה מוצא עצמך לא עסוק בתכנים של הקורס אלא יותר באנשים שלומדים איתך, מעידה (אולי?) על קשיים בריכוז. נקודה נוספת שרציתי להתייחס אליה היא שאתה כותב שאתה רוצה ללמוד בקורס מקצועי ובמקביל לעבוד למימון לימודיך האקדמיים בהמשך. במידה ואתה מתכוון לצאת לקורס דרך השיקום המקצועי של ביטוח לאומי, אזי מדובר בלימודים במשרה מלאה, למשל במרכז להכשרה של בית לווינשטיין הלימודים הם כל יום מ-8:00 עד 15:00 , ואני לא בטוח שזה ישאיר לך זמן וכוחות גם לעבודה. מקווה שהצלחתי לתת לך קצת חומר למחשבה, במידה ואחרי שתחשוב בשקט על כל הדברים, ותתיעץ גם עם האנשים שכתבת , ועדיין תחליט שלא מתאים לך באפיק, אז אני חושב שזה באמת החלטה נכונה, שהתקבלה מתוך שקול דעת. בהצלחה, נשמח להמשיך ולהתעדכן, בני

שלום! היום חזרתי בשלום לקורס,ואם מקודם זלזתי בביטוח לאומי,בטיפשות אם אפשר להגיד, הים כאשר עשיתי את הסוויצ' אני מודה לאלוהים שיש את המוסד הזה שתומך כל כך ועוזר לך להיכנס לתפקוד. אני חושב שלפעמים,בתור משתקם,קשה מאוד להסתגל לחיים הנורמטיבים כמצופה כל כך ממך,לפחות אני חושב שמצופה,ולהתנהג כאילו לא קרה דבר, למרות שמחלת הנפש היא מחלה קשה והתקופה הפסיכוטית היא לא כל כך נעימה בלשון המטה. אז לפעמים אני מוצא את עצמי ברגע שמגיע משהו חשוב,מחפש תירוצים איך לא להתמודד ולברוח מהמציאות שבעצם מתבקשת.