לספר או לא ?

יש כל מיני סדנאות שאמורות לעזור למצוא עבודה, לכתוב קו"ח, שיווק עצמי והשד יודע מה עוד. זה מתקיים נגיד במרכזי צעירים ואפילו בלישכת התעסוקה. האם יש טעם לספר שם בריאיון הראשוני נגיד, שיש לי רקע של בריאות הנפש ? האם זה יכול לעזור להתקדם ולמצוא עבודהבאמת ? או שדווקא עוד פעם סטיגמות ויחס מזלזל מצד אנשי צוות ? אני מובטל ומחפש עבודה, אפילו עם תעודות וקורס וכל החרטא הזה, ונמאס כעבר להרגיש כמו פרזיט בעל כורחי. מה אומרים ?

מה אתה חושב? בוא נהיה ריאלים לדקה. כשהסטיגמות אצל אנשי המקצוע כל כך חזקות, אתה מצפה ממעסיקים שיבינו ויתחשבו? צא מהסרט יקירי. כתוב בקורות החיים שהיית בחו"ל, בין עבודות, או שעסקת באמנות פלסטית, ואת האבחנות הדכאניות תשאיר במקומן הראוי - עמוק בארון

גבר, לא דיברתי על מעסיקים בכלל. הלוואי שהייתי מגיע לראיונות ... איך אומרים, קודם נחצה את הגשר... לא משנה, תהיה בריא...אגב, אץ כל האבחנות או וואטאבר אני לא מכניס לשום ארון, לא סופר לא אותם ולא את אנשי המקצוע. לא מתייחס לזה בכלל, מעבר לבירוקרטיה שצריך וזה.

תודה, רק שלא התכוונתי פה למעסיקים אלא דווקא לסדנאות הכנה וכאלה (למשל סטרייב). הבעיה שלא קוראים לי לראיונות, ומצד שני בסל שיקום וכל מיני עמותות שאמורות לשלב בעלי צרכים מיוחדים וזה - איך לומר בעדינות, אכלתי מהם XXX לצערי. מה שמצחיק (או עצוב, תלוי איך מסתכלים) זה שכשבנאדם אומר שנמאס לו לחיות אז זורקים אותו אשפוז ל"טיפול", ואילו כשלאותו בנאדם נמאס להיות מובטל, אז לך לחפש את החברים שלך...מדבר מניסיון לצערי בכל מקרה, אשמח אם תוכלי לפרט בקשר לעובדי השמה בבטיוח לאומי שהזכרת - למי לפנות ? מה לומר ? אגב, יש לי תעודה מכובדת בתחום של מחשבים, ואני מחפש לעבוד בכבוד ולא שכר מותאם או ניצול ב8 שח לשעה...את זה שישאירו לאסירים מצדי תודה

אם כולם פה עובדים ומאושרים, אשריכם וטוב לכם. ואם יש לכם טיפים או מידע בקשר למה שרשמתי, זה יהיה נחמד. לא לענות כולם בבת אחת...:(