זוגיות בצל סכיזופרניה

שלום לכולם,אני מקווה שאוכל למצוא כאן קצת תשובות ומעט נחמה...אני ממש מבולבלת ולא יודעת מאיפה להתחיל..ניהלתי זוגיות בת חצי שנה שכללה מגורים משותפים.בפגישה השניה שלנו הוא אמר לי שיש לו משהו לספר לי ואז הוא סיפר שכמה שנים קודם לכן הוא אובחן בסכיזופרניה פרנואידית-ראיתי את החשש בעיניים שלו כשהוא סיפר לי אבל אמרתי לו שירגע והכל בסדר- אני לא סטיגמטית וקראתי רבות על המחלה גם על מנת להבין יותר את מצבו של בן זוגי ועם מה הוא מתמודד כדי שאוכל לסייע ולו במעט במידה וארגיש שעובר עליו משהו. בהתחלה הכל היה מדהים-הוא היה רומנטי ורגיש ונתן לי להרגיש הכי טוב בעולם ופינק אותי ודאג לי.השינוי החל לאחר שעברנו לגור יחד מעל לחודשיים לאחר תחילת הקשר.. חשוב לציין שלפני הוא שיתף אותי שרצים לו בראש סרטים ואמר לי שיש לו סרטים עלי ששכרו אותי במטרה לעקוב אחריו אבל שלא אחשוש כי הוא מצליח לשלוט בזה.מעט אחרי שעברנו לגור יחד,החלו שינויים תכופים במצב הרוח שכללו כעסים,יציאה מהבית בטריקת דלת,קרא לי שקרנית בכמה סיטואציות ולא משנה מה אמרתי מבחינתו אני סתם מצתדקת והוא לא מאמין לי ושאחשוב איך לבנות אמון.היתה פעם בה ביקש שאלך ויומיים אחרי חזרתי לאחר שהתקשר והתנצל ואמר שהוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי.אחרי שהתנצל שוב באחד הערבים הוא חזר על אותה מנטרה שאני שקרנית והוא לא מאמין בי.חשוב לציין שהחליפו לו כדור ובדיעבד זה היה לו לא טוב מכיוון שהיו לו הרבה מקרים של הזיות ואז החזירו אותו לכדור הקודם אבל גם המצב לא היה מאוזן..קלטתי שכשהוא שותה אלכוהול הוא נכנס להזיות גם אם לא מיידית היתה לכך השפעה לימים שלאחר מכן..הוא הבטיח שיפסיק לשתות בחברה אבל המשיך למרות שידע שזה לא טוב לו... זכור לי ערב אחד שהוא אמר לי שיש לו הזיות קשות ואני בתוכן והוא רוצה לספר לי כי אותו זה מבהיל ואותי זה בטח יזעזע-בסוף הוא נסוג ולא סיפר ואני חוששת לדעת מה היו ההזיות.חגגנו יחד עם המשפחות את החג,יצאנו לנופש במהלכו הפגין כלפי אהבה ואף אמר לי אני אוהב אותך את תהיי אישתי.יומיים לאחר מכן היינו אצל המשפחה שלי והוא ביקש שנחזור הביתה כי הוא לא מרגיש טוב.איך שהגענו הוא אמר לי שהוא רוצה להפרד כי הוא לא אוהב אותי ורק הייתי נוחה לו בבית..הוא היה קר מאוד והיה לו מבט מבהיל בעיניים,הוא זרק לי תיקים על הרצפה ואמר תתחילי לארוז זה לא סרטים אני לא אוהב אותך.יום למחרת הגעתי לקחת את יתר הדברים וגיליתי שהחליף מנעול לדירה...אני מבולבלת,פגועה ולא מפסיקה לחשוב גם על הדרך בה עשה זאת וגם איך פתאום הוא כבר לא אוהב אותי ורק הייתי נוחה לו בבית...זה מעליב אבל אני מניחה שזה נובע מהחוסר איזון בו הוא שרוי.עברו שבועיים ולא שמעתי ממנן כלום...השאלה היא אם שווה בכלל לנסות או עדיף להמשיך הלאה-אהבתי אותו והייתי מוכנה להכיל אותו בלי דעות קדומות על מחלתו,אבל אחרי כל מה שעברתי ומה שתיארתי זה חלק קטן מכל מיני סיטואציות,אבל ניכר שזהו דפוס התנהגותי שלא ישתנה הוא עשה זאת פעמיים ןלא יהסס לעשות זאת שוב...אשמח לשמוע את עצתכם

לדעתי (בלי קשר למחלתו) עדיף לכם להיפרד. אם נצא מתוך הנחה שמה שכתבת נכון!!!

לדעתי ועם קשר ישיר למחלתו..עדיף לך לברוח. מדוע לבחור בחיי סבל לצד אדם פסיכוטי? את לא אמורה להיות שק חבטות לפי מצבו באותו רגע. גם אני מתמודד עם בעיה נפשית(אומנם לא פסיכוטית)ולא חושב שבת זוגתי לעתיד צריכה להתמודד עם זה.