עזרה - חולה מאניה דיפרסיה שמסרב לקבל טיפול

היי ענת יש לי אח בן 48 מאובחן כחולה מאניה דיפרסיה כ- 8 שנים גרוש 5 שנים, חי עם אבי המבוגר והחולה בראשון לציון. עד היום הוא טופל בכל מיני סוגים של כדורים שלי אין מושג בשמם או בטיבם. לאורך השנים לאחר כמה חודשים של טיפול תרופתי הוא היה בכמה חודשי מאניה ואז שוב נופל למיטה. לדעתי הסיבה היא שהוא לא התמיד במטילת הכדורים בתקופןת של מאניה כשהעולם פרוש לרגליו והוא ב"היי" תמידי. תקופות של הנפילות לדיפרסיה התקצרו במהלך השנים והתארכו מבחינת זמן של שהייה במיטה חסר חיים. לפני כ-3 חודשים הוא החליט שהוא יבריא ללא כדורים ומאז הוא ללא שום טיפול תרופתי שוכב במיטה. אנחנו אובדי עצות אבא שלי לא מסוגל להשפיע עליו וגם לא ממש יכול כבר לטפל בו, מצד שני הוא לא מסוגל להחליט מה לעשות או לכפות עליו אישפוז. מה עושים? למי פונים? אודה על עזרתך בהקדם !!

לילי שלום רב וברוכה הבאה לפורום, את שואלת את שאלת מיליון הדולר. השגת שיתוף פעולה עם הטיפול התרופתי היא שאלה שעולה לעיתים קרובות מאוד מבני משפחה של אנשים שמתמודדים עם מחלת נפש. אין תשובה אחת מתאימה. הדרך להשיג שיתוף פעולה כזה היא אינדיבידואלית ותלויה באדם עצמו ובמשפחה. מה שאני יכולה להציע בכל זאת הם שני דברים: אחד, לנסות לפנות לרופא/ה המטפל/ת ולהתייעץ איתו/ה ולבדוק אם הוא/היא יכול/ה לעזור. הדבר השני הוא לפנות למרכז ייעוץ למשפחות הקרוב למקום מגוריכם. במרכז כזה תוכלו לקבל ייעוץ מאנשי מקצוע וגם ללמוד מניסיונן של משפחות אחרות. אני מצרפת קישור שבו יש את רשימת מרכזי הייעוץ למשפחות: http://www.maman.org.il/50217/support_group (הקישור אינו לחיץ. יש להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת) אני מאחלת לאחיך בריאות שלמה ולך ולאביך הרבה כוחות להתמודדות חג שמח ענת

דיברתי עם מרכז יה"ל שנתנו לי כמה פתרונות אם כי לא מידיים דיברתי גם עם מרכז בריאות הנפש באיזור מגוריו שהפנו אותי לפסיכיאטר המחוזי שגם שם יש בירוקרטיה עד לטיפול בפועל- לפחות התחלנו לטפל בעניין בכובד ראש כי באמת אי אפשר להמשיך כך - הפחד שלי הוא שבכל ההליך שמצריך ביקור של כמה אנשים עד להמלצה הסופית -הוא יתנגד או יעשה משהו מטורף כשיבין שהולכים לכפות עליו להבריא מקווה שהכל יעבור לנו ולו בשלום שוב תודה

צר לי ששוכחים להמליץ על דבר כל כך בסיסי, שהוא חלק מהמושג שיקום, והוא קשר עם מתמודדים בקושי נפשי! היום יש רבים כאלו שמוכנים לעזור ויש גם מה שנקרא 'צרכנים נותני שירות'. קשר עם מתמודד יכול להביא לאימון ושיתוף פעולה מידי [מתוך נסיוני!!] כאשר הוא יודע להבין לנפשו ממה הוא מפחד מהתרופות, ומה סיבת ההכחשה. יכולות להיות סיבות רבות להכחשה א. פחד מהסטיגמה ב. אני יודע יותר טוב מהרופאים [פה כבר יותר קשה, אבל אני נגעתי בעדינות רבה! בפצעים, והוכחתי לו את האמת] ג. תופעות לוואי ד. ממילא זה לא עוזר- טענה נפוצה ויתכן שכך הוא מרגיש, בפרט שהיי הרי זה כיף 'זה לא מחלה' בעיניו, ואילו לישון כל היום, לזה אין תרופות פלא ונוגדי דכאון חייבים ללכת עם מייצבי מצב רוח במצב שלו.

לאור המלצתך אכן ניסינו לעשות שיחה רצינית ומעמיקה עם אחי- וכמו שאמרת ...הוא לא חושב שיש לו בעיה להבריא לבד..הוא בכלל לא מודע לכך שזה לא בסדר לא להתקלח במשך שבועות וברור לו שהכל יהיה בסדר מעצמו. פנינו לגורמים שיכולים לעזור לנו ולו וכפי שציינתי בתשובתי לענת לא נראה לי שהוא יסכים לביקור ו/או בדיקה של רופא לצורך המלצה להמשך הטיפול...במקרה שלו עם כל הכאב לב המלווה בעניין נצטרך כנראה לכפות עליו אישפוז כי גם אם יקבל טיפול תרופתי חדש לא נדע אם הוא נוטל את הכדורים..הוא לא רוצה לעזור לעצמו ואנחנו הרמנו ידיים תודה על העיצה ומאחלת לכולנו רק בשורות טובות !