חוסר שפיות טוטאלית

הי אני צריכה קודם לברך את הפורום הזה, אני מתחננת לעזרה כי אני מרגישה שאני מתפרקת, תמיד הייתי מתוסבכת אבל החשבתי עצמי לאדם חזק אך עם השנים אני מתחילה להבין שיש סיבה למה שקורה לי בגיל 14 הכרתי גבר גדול ממני בן 21 שהיום אני מבינה שה"מערכת יחסים" איתו נחשבת לאונס (אגב הוא בכלא על נסיון לרצח), בגיל 17 הכרתי מישהו שהלך לעולמו מדום לב ומאז נהייתי פחדנית ואני מסתובבת בתחושת חרדה מתמדת של מה אם??? אני בחורה נאה וחכמה אומרים לי כל הסובבים אותי אך משום מה אני יוצאת רק אם אנשים מוזרים, לא מחזיקה עבודה יותר מחצי שנה, לא מצליחה להיות מרוכזת בשום דבר שאני עושה ובחצי השנה האחרונה בכל פעם שאני חווה משבר אני חושבת על דרכים יצירתיות להתאבד אבל בגלל שאני פחדנית אני לא יעשה זאת... מה שבטוח אין לי רצון לחיות, מה אני יכולה לעשות? הייתי בזמו השרות הצבאי שלי בטיפול אך היום אין לי כסף לזה משום שאני סטודנטית, בבקשה תעזרו לי......

היי איריס מכתבך מאוד נגע לליבי, קצת מכירה את הקושי מבפנוכו... זה לא שאת לא שפויה. זה נכון שהרבה פעמים מרגישים ככה בייחוד כשיש חרדה מאוד גדולה ותחושת חוסר השתלבות שהם הרבה פעמים תוצאה של חיים 'לא שפויים' בילדות וחוויות שהן מוקדמות מדי להתנסות. ולכן הנטיה הזו דווקא לחפש אנשים 'מוזרים'- היא דווקא מאוד לא 'מוזרה' משום שבגלל תחושת השונות שאת חשה מבפנים את מזדהה עם מה ששונה מבחוץ. הייתי מציעה לך לפנות לשותי היעוץ באוניברסיטה- התשלום הוא יחסית נמוך. אם אין לך תקציב לזה את יכולה למשל לפנות לעמותות כמו "מרכז יעוץ לאשה' שזה בהתאם להכנסה שלך. בכל מקרה שווה לך לפנות לעזרה כי למרות שזה נראה לפעמים הזוי- אפשר לשנות את החיים לטובה. זה מנטרה שגם אני מנסה לומר לעצמי.

אני רוצה לומר לך תודה על ההתייחסות שלך כי אני מרגישה מאוד בודדה מאז שהרחקתי ממני את כולם מהסיבה שאני מרגישה שאין לי על מי לסמוך בגלל זה הסובבים אותי לא מודעים למה שעברתי ואני עוברת ואני מבינה את החשיבות שלפנות לייעוץ פשוט קיוויתי שדברים יסתדרו..... נשדל להיות יותר אופטימיים למרות המציאות הקשה, תודה.