רוצה לסיים את הסיוט

לא יכול לברוח מזה. הילדות שלי חרא. ההתבגרות שלי ריקה. אין לי עם מי לדבר. אין לאן לפנות. לא יכול ליצור קשר עם בני אדם, כי אין לי שקט בראש. נמאס לחיות בתקווה שמתישהוא זה יעבור. כי זה לא יעבור. האל ברא אותי משוגע בשביל שאני אסבול ואין לי כוח לזה יותר. ברא אותי עם שטן שרובץ לי על הנשמה עד הרגע האחרון. לא שווה לחיות ככה. רוצה כבר להיפטר מהכל. אבל אין טעם לחשוב על זה סתם. רק להיעלם לתוך הכלום של הקיום בלי כל הסבל הזה. בלי הזכרונות.

אסף שלום רב וברוך הבא לפורום, לא פשוט לקרוא את מילותיך. הכאב ניכר בכל מילה ובכל שורה. בדר"כ כאשר אני קוראת/שומעת מילים כמו שלך אני מתפללת שיהיה לי מתכון בטוח שהוא פתרון לקושי ולכאב. אבל לצערי אין לי. כל מה שאני יכולה לומר הוא שאני שמחה על קיומו של הפורום הזה שיכול "לשמוע" ו"להכיל" מילים כמו שלך ושאני יודעת שאנשים נוספים קוראים את מה שכתבת ואולי זה יכול לפחית במידת מה את הכאב. נשמח לשוב ולפגוש אותך בפורום ענת