איומים מצד ספק השירות

אני קצת אובדת עצות. אנסה להתחיל מההתחלה (למי שזיהה/יזהה, כבר בקרתי כאן בעבר, כך שזו אותה "מיכל"). באפריל הנוכחי נכנסתי לחוזה שכירות עם שותף מתוך הבנות מסוימות שלא כובדו על ידי השותף או המסגרת (תדירות ואופי הניקיון, לדוג'- עניינים שהובהרו וסוכמו באופן חד-משמעי טרם כניסת השותף לדירה). כן הוסכם על כל הצדדים כי כל החשבונות ישלמו בלי קשר לנוכחותם של אלו מן השותפים בדירה (אני מבלה זמן רב בבית ההורים), כיוון שבמגורים עם השותפה הקודמת, סירבתי לחלוק בחשבון עם השותפה בתקופות בהן לא נכחתי בדירה לאורך זמן ארוך. העובדת הסוציאלית והמדריכה השיקומית בנוכחותן ובהשפעתן התקבלה ההחלטה הנ"ל עזבו את המסגרת. שותפי, יש לציין, הביע את רצונו לצאת מן הדירה, עניין שיתאפשר לו, כך הבהיר הספק, תוך שלושה חודשים. כלומר: שותפי חייב בשכר דירה וחשבונות עד מועד יציאתו שלושה חודשים למן הודעת העזיבה (שניתנה בסוף יולי). (ובחזרה להווה) לאחר מספר חודשים, באמצע אוגוסט, נסע שותפי - נכה של משרד הבטחון - לחו"ל, ללא אתרעה מוקדמת, והשאיר אותי ואת הספק ללא מענה כלכלי לחשבונות שהצטברו. כיוון שכבר שילמתי בחודש הקודם את כלל החשבונות (קצת פחות מ800 ש"ח, מחצית מהם עבורו), מול התחייבות של הספק שהכסף יוחזר לי, סירבתי להמשיך ולשלם חשבונות נוספים בטרם אקבל בחזרה את 375 השקלים בהם חייב לי שותפי + חובות נוספים. מהון להון חלפו שלושה חודשים, החובות הלכו והצטברו... רק בתחילת השבוע הקודם (7 באוקטובר) נתקבל חלק מן הכסף שנועד לכסות את חלקו של שותפי בחשבונות. כבר ביום שני רצנו אני והמדריכה לשלם את חשבון החשמל. ביום שלישי - נותק החשמל. לאורך כל יום שלישי, בו ארחתי חברה, עם כיריים חשמליות, מקפיא שיום קודם לכן מלאתי לרגל הבקור, טלפון אלחוטי (כלומר: מנותק) ופלאפון עם בטרייה גוועת, נשארתי ללא חשמל. מנהל המסגרת תאר את עצמו כמי שעשה לי טובה כשהואיל בטובו להתקשר לחברת החשמל מיום מילואים על מנת לישר את ההדורים. כפי שסיפרתי כאן בעבר, אני שואפת בימים אלה לעבור לאזור המרכז. ועדה בנושא התקיימה ביום ה'. בסיום הועדה, שהתקיימה בנוכחות הורי, המדריכה השיקומית והעובדת הסוציאלית (שכזכור, לא היו עדות להליך חלוקת החשבונות), פנינו להסדיר את סוגיית הכספים. ראשית, בקשתי לחייב את הספק/את שותפי באוכל שנאלצתי להזמין במהלך יום שלישי. שנית, כך הסתבר לי במהלך הפגישה, סבור כל הצוות כי היעדרותו של שותפי איננה נחשבת עילה לחיובו בתשלומי המים והחשמל במהלך חודשי ההיעדרות. "שותפך לא צרך חשמל או מים, אין סיבה שישלם עליהם." ציינתי שגם אני לא הייתי נוכחת בדירה במהלך עיקר ספטמבר; מותשת מהמריבות, מהכעס וחוסר הוודאות. לדברי בני שיחי, בחרתי אני שלא להיות בדירה. האם "בחירה שלא להיות בדירה/לקבל שירות" כרוכה בקרבה גאוגרפית? האם שותפי בוחר, בשהותו בחו"ל, שלא להיעזר בשירותי המסגרת, פחות מכפי שבחרתי אני, כאשר שהיתי בבית הורי? משך זמן רב, הרי, נאמר לי כי שותפי עתיד לחזור וכי שובו הוא ענין וודאי. וודאי שלא מדובר אם כן בעזיבה טוטאלית של הספק ובחירה להפסיק להשתמש בשירותיו שאיכשהו מפסיקים לחייב אותו (מופרך הטיעון ככל שיהיה) להשמע להחלטות הקשורות בענייני הדירה? הדיון נסתיים בניסיון של מנהל המסגרת לפנות לאבי תוך התעלמות ממני, כשאני יוצאת בזעם מהחדר. חלפו שלושה ימים. ביום ראשון נדברו אבי ומנהל המסגרת לדון בסוגיה, תוך איום של מנהל המסגרת שדיון מולי יגרור זימון מחודש של רכזת סל שיקום לחדר, קטיעה לאלתר של המעבר לת"א (ואולי זכאותי לסל שיקום). בקיצור (או כפי שראיתם, באריכות), אני אובדת עצות. העניין הפיננסי משני בעיני. 300 שקל לכאן או לכאן לא ישנו, לשמחתי, את חיי. מה שחורה לי בצורה העמוקה ביותר הוא חוסר היכולת הבסיסית לנהל משא ומתן כאדם מן השורה. לעמוד על עקרונותיי מבלי להמעך תחת מכבש איומים שאין לי - ולו מפני שהפרספקטיבה שלי תמיד תוחשד בסילוף והטייה מעצם היותי חולת נפש (וכן, הטרמינולוגיה מכוונת לגמרי) - היכולת לעמוד מולו. למי פונים? היכן מתלוננים? את השולחן של מי אני יכולה להפוך?

מיכל שלום רב, הסיפור שאת מספרת נשמע מאוד מכעיס. ככלל, אני בעד מיצוי ועמידה על כל זכות אבל לא בעד להפוך שולחנות. זה לטעמי מהלך לא יעיל. אני חושבת שאת יכולה לפנות עם הסיפור הזה ל"בזכות" ולנסות לקבל את עזרתם. להלן קישור לאתר שלהם: http://www.bizchut.org.il/ בהצלחה ענת