נמאס לי כבר מהחיים!!(האלה)

שלום לפני 3 שנים חליתי בלוקמיה וטופלתי בטיפול י כימותרפיה שגרמה לנסיגת המחלה(וחבל-כך אני מרגיש כעת). מאז חיי אינם חיים,אני כל הזמן מחליף תרופות (בהמלצת רופאים שהם כמובן יודעים הכל הכי טוב..).חודש לאחר ששבתי לעבודה והבייתה מהאישפוז בגין הלוקמיה,התחלתי להרגיש תחושות דיכאוניות והפסקתי לתפקד כרגיל,הן בעבודה(הייתי "מבריז" חופשי) והן בביית(כגון,להתחמק מלקחת את הילד הקטן לגן ו/או אי -עשייה של שאר החובות שהיו מוטלות עלי).לתקופה של כ-14 חודשים הייתי מאוזןעם טיפול ברסיטל 40 מ"ג ליום והרופאים חושבים שהייתי אז במאניה.ואז,עקב עלייה במישקל וקשיים בתפקוד מיני החלטתי שצריך לעשות משהו.פניתי לרופאת המשפחה, שהמליצה לי על פרוזק.מס' ימים לאחר נטילתו,התחלתי להשתולל בביית ולא ללכת לעבודה,הייתי פשוט יללן ובלתי ניסבל.החלפתי לציפרלקס וגם זה לא עזר.הלכתי פעמיים(כל ביקור 1200 ש'!)לפרו' וייצמן שאמר לי שמבחינתו אין מניה לחזור ל"רסיטל" ,אבל זה כמו פיאט מול מרצדס(הכוונה לציפרלקס).עקב כל הבלגן הזה,אישתי עזבה אותי ואושפזתי לשנה בבית חולים גהה במחלקה סגורה כשגם שם כל כמה שבועות/חודשים "מנסים על השפן" תרופות אחרות ו/או יותר טובות.(גם) שם ניסיתי(כן,בבית החולים) להתאבד מס' פעמים ותמיד תפסו אותי - וחבל !!לצערי באותה תקופה גם הפסקתי את תקפקיד הרגיל בעבודה,תפקיד שנילוו אליו הטבות כגון רכב,נסיעות לכנסים בחו"ל וכו'. ).מאז חיי אינם חיי.הלכתי לאין ספור מתקשרים,אסטרולוגים,נומרולוגים ו"להבדיל" פסיכיאטריים ו/או כל מיני מומחים בתחומים שונים ומגוונים ומאומה לא היטיב את מצבי ,אלא רק את מצבם הכלכלי של אלו שפניתי אליהם.. .איבדתי את הקשר שלי עם הילדים(בהיעדר קשר עם אישתי הם לא שויים,את חיי ה"קודמים" ואיני יכול להשיבם.יש רצון ללכת לישון ולא להתעורר.ההורים שלי כבר עייפו ממני ואינם מסוגלים להבין אותי ו/או לעזוב אותי לנפשי.אבא שלי אפילו אמר לי שאם אפנה לתוכניות טלויזייה בענייני הוא ינתק איתי קשר והוא בהחלט מתכוון לזה.אמא שלי פשוט אומרת לי ש"אתה לא רוצה" ואבא עוד מוסיף ש"אתה פשוט עצלן". מה ללעשות ?אילו עצות אתם נותניםך לי ? אגב,הטלפון שלי 050 -5782373. אני משווע לעזרה/תמיכה/סיוע בדחיפות ובאהבה רבה נא הוכיחו לי כי יש לי פתרון.כל מה שאני רוצה (ואני יודע שכעת זה לא ריאלי)זה לשוב הבייתה ולמה שהייתי קודם-איך עושים את זה??

ההודעה שלך מאוד נגעה לליבי ולכן העברתי את הפנייה שלך לפורום פסיכותרפיה, שם כבר קיבלת תשובה ממנהל הפורום. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-402,xPG-206,xFT-127766,xFP-127787,m-Doctors,a-Forums.html

אמנם ההודעה ישנה, אבל כל כך מבינה על מה מדבר בזדהות גדולה אחרי הגהנום שעברנו נראה לי שבכלל כדאי להוולד מחדש, לשים עבר מאחור ממש כך לה ו לד מח דש אפילו אם המחיר יקר

לנועם לילה טוב, החוויה שאתה מתאר בצורה כל כך נוגעת מצטיירת כהיפוך של השם בו השתמשת. התקופה האחרונה בחיים שלך מכילה הרבה אלמנטים, לא מצאתי שם "נועם" ונשמע שאתה מאוד זקוק לנועם ורגיעה. סיפרת שעברת שורה של טרגדיות ואובדנים שמאוד קשה בכלל להכיר בהן. ראשית אובדן הבריאות, סכנת החיים שבמחלת הלוקמיה, הטיפולים הקשים והפולשניים. אובדן האמון בגוף ובהמשכיות שמחזיקה כל אחד מאיתנו. אובדן העבודה, הקשר עם הילדים, האישה, ההורים- הכל השתנה. ייתכן שהטיפולים הכימותרפיים לצד תחושת הדיכאון יצרו תגובה נפשית. חשוב לזכור כי בזמן בו אנו שרויים בחרדה ודיכאון, מדובר במצב מתעתע מהבחינה שמאוד קשה לחוש אופטימיות במהלכו. מאוד קשה לחשוב על הטבה כששרויים בדיכאון. אולם, הגורמים המטפלים שפגשת נהגו לאורך הדרך כמי ש"מחזיקים עבורך" את האופטימיות. הם מצאו לנכון כנראה להשקיע רבות בנושא החלמתך, כנראה גם מתוך אמונה שיש דרך לסייע ולהייטיב את מצבך. הניסיונות התרופתיים והאחרים היו תולדה של אמונה שמדובר במצב שניתן לטפל בו. אני מציעה לזכור זאת. אני גם משערת שאם בחרת לכתוב לנו בצורה כל כך כנה, יש גם בך גם כנראה עוד מעט תקווה להעזר ולשפר את המצב ונכונות ויכולת לשתף ולהעזר . מכאן שיש בך כנראה גם רצון להרגיש יותר טוב ולא רק לוותר. אני מניחה שלמשפחה קשה לראות אותך סובל ואולי מכאן התגובות שציינת. מתוך הניסיון שלי, ואני מניחה שעוד קוראים יצטרפו לדעתי, אני מציעה להמשיך ולהתמיד בטיפול, לא לוותר על מה שמגיע לכל אחד מאיתנו - האפשרות לחיים מאושרים. לכשתרגיש טוב יותר, תשתקם ותוכל לחזור לחלק מהתיפקודים שהיו ואף להתפתח בתחומים שונים, יהיה לך מה להציע מבחינת קשר לילדים, לאשתך ואולי לאישה אחרת- מתוך בחירה וע"פ רצונותיך וצרכיך. אני מזמינה אותך להמשיך לשתף אותנו בתהליך שאתה עובר.