איך לחיות עם סטיגמה

לפני כ6 בעקבות אהבה עם עוצמות מאוד גדולות שכנראה נבעו מחסך רגשי חליתי במאניה דפרסיה ועברתי חויה של אישפוז כפוי, חייתי במאניה כשנה עד האישפוז ובמשך שנה חשבתי כל יום על התאבדות על ההלם ממה שעברתי כי לא הייתי מודעת לכך שאפשר לעבור הזיות שלא מסמים הייתי יכולה להתגבר אך היה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי להתגבר על הסטיגמה של האישפוז. היום לאחר שנים עדיין יכאב לי אם ידען במקום עבודתי, או עם אנשים חדשים שאכיר שידעו שאושפזתי בעבר אבל היום אני כבר הרבה פחות מתביישת ומבינה שההסתברות שדוקא אנשים רגישים מוכשרים ואינטליגנטים יחוו את התופעה של מאניה דיפרסיה היא הרבה יותר גבוהה.

גלית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אין לי ספק שאת צודקת. ההתמודדות עם הסטיגמה היא התמודדות לא פשוטה בכלל. יחד עם זאת, יש היום יותר ויותר התכווננות להלחם בסטיגמה הזאת. יש קבוצה שאני גיליתי ברחבי הרשת שנקראת "הבית הורוד". בתוך הדיונים בקבוצה יש התייחסות לנושא הזה בהקשר לאנשים שמתמודדים עם הפרעה ביפולארית. הנה הקישור http://cafe.themarker.com/view.php?t=1171826 אני חושבת שאם אנשים יפגשו יותר אנשים שמתמודדים עם ההפרעה הזאת ויראו ש"אין להם קרניים" ושהם אנשים רגישים, מוכשרים ואינטליגנטיים כדברייך, זה רק יכול להועיל בהקטנת הסטיגמה. בנוסף, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "נפש לא שקטה" שכתבה רופאה שמתמודדת גם היא עם ההפרעה הזאת. נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ענת

שפועל על הרבה אנשים. בהיפו-מאניה יש גם הרבה כריזמה שמתגלה. הרבה אנשים משתוקקים לאפשרות הזו להגיע למצב הזה ולעולם הם לא יוכלו להגיע אליו. אני מדבר על ההיפו- מאניה בלבד, כי כשזה הופך למאניה אז המצב הוא בלתי נסבל לחלוטין ויכול להיות כרוך גם בסבל רב מאוד, אבל ההיפו-מאניה היא מצב, שיש בו גם הרבה טוב ואסור לנו לרגע להתעלם מזה. אותה רופאה שכתבה את "נפש לא שקטה" כתבה גם ספר שתורגם לעברית, שנקרא "התשוקה לחיים- על השאיפה לאושר, לשמחת חיים ולהתרוממות רוח": http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=99-1326 אני מעדיף את הספר הזה על האוטוביוגרפיה הדי דיכאונית שמציגה יותר את הצדדים הלא נעימים של ההפרעה שלנו... אנחנו צריכים למצוא את הדרך לשמר את ההתרוממות רוח בלי הדיכאון. את השמחה הגדולה בלי העצב, אבל תוך כדי שאנחנו זוכרים גם את הסבל והכאב. ולגבי הסטיגמה- שילכו להזד... כל המפגרים של העולם הזה. תודה.

מיכאל, לא יכולתי להגיד את זה בצורה טובה יותר ... את הספר שכתבת עליו אני לא מכירה אבל אחפש ואקרא. ענת

תודה על המידע הזה!

אני חולה במנאיה דפרסיה. לומד פסיכולוגיה /הנחיית קבוצות ולעיתים במצב היפו. החברה סביבי כל הזמן/כולל מדריכים/אנשי שיקום מערכים אותי ככרזמטי וסוחף, הם לא מבנים, יש לזה מחיר. אבל... כמו שנכתב, רק אנו מבינים.לחיי ההיפו...