עכשיו אני צריך אותכם....

שלום ענת ובני והחברים כמו רבים אחרים מכיוון שהייתי במצב מצוין במשך תקופה ארוכה, הפסקתי לחלוטין את התרופות ולבסוף אחרי תקופה לא קצרה שהחזקתי מעמד- נכנסתי שוב למצב לא נעים שכלל אישפוז. אני חושב כרגע על ה"שיקום" שלי. דיברתי היום עם עובדת סוציאלית של המחלקה ואמרתי לה שאני לא צריך סל שיקום ואני משקם את עצמי, אבל אני חושב לעצמי- אולי בכל זאת משהו מזה יוכל לעזור לי? תראו מבחינת הדברים הפשוטים של החיים (שכר דירה, חשבונות, אוכל...) אני מסתדר מצוין ואין לי צורך בשום עזרה למרות המצב שעברתי. מה שחשבתי עליו הוא אולי איזה סוג של "חונך", אבל מצד שני הרי יש לי חברים תומכים- אז מה אני צריך חבר "בתשלום" כזה.... מה דעתכם? איך אני יכול להיעזר במערכת להקל על עצמי עכשיו את החיים?

היי מיכאל, באמת חסרת לנו בתקופה האחרונה ... אני מצטערת לשמוע שזה בנסיבות כאלה אבל שמחה שאתה מרגיש שאנחנו כתובת ראויה. אתה שואל שאלות שלא פשוט לי לענות עליהן. מצד אחד אם אתה מסתדר בלהעלות את החיים שוב על דרך המלך אז למה לך להעזר ב"מערכת". מצד שני, כמעט בכל יום יש תכניות חדשות ופתרונות חדשים אז אולי בכל זאת כדאי ? כשאתה חושב על ה"חבר בתשלום" כמו שאתה מגדיר אותו לאיזה צורך ? מה הוא יכול לתת יותר מחברים אחרים ? במה אתה רוצה להקל על עצמך ? בהכירי אותך (באופן וירטואלי כמובן ...) אני מתנצלת מראש על השאלות ה"שיקומיות" שלי אבל כשאתה פותח את הודעתך במילים "עכשיו אני צריך אתכם ..." אני מודה שאני לא מצליחה להתאפק מלשאול אותן. אבל הן נשאלות ממש בכוונה טובה. ממש עם רצון לדעת איך ובמה אפשר להקל. אז ברוח הזאת אני כמובן אשמח לשמוע ממך שוב ענת

הרי פניתי כמטופל שבא לכאן לייעוץ. אני אחשוב על השאלות האלה באמת בימים הקרובים. ואולי גם אעדכן תודה

היי מיכאל, הרבה זמן עבר מאז פגישתנו הוירטואלית האחרונה ואני מאד שמח ל"פגוש" אותך שוב פה בפורום (נראה לי שאני יכול להרשות לעצמי להגיד בשמי וגם בשמם של גולשים נוספים בפורום שהיית חסר לנו עם הזוויות המיוחדות שהיית מביא לפורום מהניסיון האישי שלך) ומצד שני היה לי עצוב לקרוא את תוכן ההודעה ולשמוע שנאלצת לעבור שוב את החוויה הלא נעימה של המשבר/האשפוז וכל מה שמתלווה לזה. אני מסכים עם האמירה שלך ששרותי השיקום הם בעצם כלים שמלווים, תומכים, עוזרים ובאים להקל על החיים בתהליכי השיקום וההחלמה שמי שאמור להוביל אותם הוא המתמודד עצמו. מהיכרותנו הוירטואלית אני מניח שאתה מכיר את סל השיקום ושרותי השיקום האפשריים באותה המידה שענת ואני מכירים אותם. אתה הרי מכיר את עצמך ואת מצבך נכון לעכשיו הרבה יותר טוב מענת וממני וצריך לחשוב עם ראש פתוח (בלי דעות קדומות שפתאום נכנסות למערך השיקולים שלנו בשלב שכזה) מה הצרכים שלך ומה יכול להקל עליך את החיים בשלב הזה. לדוגמה, אם שיחות עם עובדת סוציאלית זה דבר שיכול לתרום, לעזור לך ולהקל עליך בשלב הזה, אז אתה יכול למשל לבקש אישור לדיור מוגן לווין לבודדים (למיטב הבנתי, מהיכרותנו דרך הפורום, אתה מתגורר בדירה לבד, תקן אותי אם אני טועה) שייתן לך גם מפגשים עם מדריך/ה שיוכל לעשות איתך בדיוק את מה שעושה חונך (מדריך בדיור מוגן , לא בהכרח צריך לעזור עם חשבונות, אוכל וכד' ) וגם פגישות/שיחות עם עובדת סוציאלית (שלמשל תוכל לדבר איתה , במידה וזה מתאים לך, על המשך הדרך, למשל חזרה לעבודה שבד"כ זה מהלך לא קל אחרי תקופת משבר והתנתקות מעולם העבודה). אני יכול לשתף אותך מניסיוני, לי באופן אישי זה עזר בשלב שאחרי המשבר. אבל כמו שאתה יודע זה מאד אישי ולכן אני שוב חושב שאתה צריך באמת לחשוב עם עצמך (ואולי ביחד עם העו"ס מהמחלקה, בהנחה שיש לך קשר טוב איתה) מה באמת יכול להתאים לצרכים, לרצונות ולאופי האישי שלך ויקל עליך את החיים לפחות בשלבים הראשונים שאחרי האשפוז. כול טוב, הרבה בריאות, ואני מקווה ש"חזרת אלינו" ונמשיך ונפגש בפורום, בני נ.ב אם אתה לא בטוח, תמיד אפשר לנסות ואם לא מתאים תמיד אפשר לוותר על השרות שקבלת. המשך ערב נעים, ולהשתמע בפורום, בני

נראה לי שאני חושב על כיוון של שיחות עם עובדת סוציאלית קלינית, כי אני מעדיף זווית ראייה פרקטית יותר מאשר טיפול העומק הפסיכולוגי שאני פחות זקוק לו. כשאני חושב על השאלות של ענת, אני אומר לעצמי גם שאולי בעצם אני לא צריך שיקום ומה שאמרתי לעובדת סוציאלית במחלקה הוא נכון. שאני רק צריך את התרופות ובכל השאר אטפל בעצמי עם החברים והקהילות שאני משתייך אליהם. אני אחשוב על זה עוד... תודה רבה לכם על התשובות מ.