אחי

שלום אחי בן ה 33 סובל מסכיזופרניה. המחלה אובחנה לפני כ 10 שנים ומאז הוא מטופל בתרופות. במהלך השנים היו עליות וירידות, אך באיזשהו שלב הוא נטש את המפעל המוגן בו הוא עבד והחל להתבודד יותר ויותר. לפני כשלוש שנים אבינו ז"ל נפטר ממלחה ממאירה. מאז מותו של אבינו מצבו של אחי הולך ומדרדר. הוא הפסיק ליטול תרופות, הגיע למצבים קשים של פסיכוזה, נטש את הבית ועבר לחיות ברחוב. לפני כשנה הוא אושפז בכפיה למשך ארבעה חודשים. האשפוז בבית החולים בב"ש היה סיוט עבורו ועבור כל בני המשפחה. כשהתשחרר מהאשפוז הוא לא שיתף פעולה עם המטפלים והמשקמים באשפוז יום ולכן שוחרר לביתו. כבר מספר חודשים שהוא לא נוטל תרופות, מצבו הנפשי והפיסי מדרדר מיום ליום. הוא לא יוצר קשר עם איש, אין לו שום חיי חברה והא מעביר ימים ולילות בבדידות בביתו. אנחנו דואגים לו מאוד. בכל פעם שאנו מנסים לצור איתו קשר הוא אומר שהוא רוצה שנעזוב אותו בשקט. בשבועות האחרונים הגענו אליו הביתה מספר פעמים והמצב שלו ממש לא טוב. הוא רזה מאוד, הוא סובל מהזיות ואומר שהוא שומע קולות, הוא אומר שאין לו טעם בחיים ושהוא חי חיים של כלב. אנחנו חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות. הוא לא נוטל תרופות ומסרב להיפגש עם הרופאה המטפלת שלו. מה עושים ?

טורי שלום רב וברוך/ה הבא/ה לפורום שלנו, מסיפורך עולים דברים ממש לא פשוטים איתם משפחתך מתמודדת. קשה לעמוד מנגד ולראות בן משפחה במצבים כאלה. כבר כתבתי בהודעה קודמת שאני לא מכירה דרך להכריח מישהו לקחת תרופות. יחד עם זאת אני מציעה בכל זאת לפנות לרופאה המטפלת ולנסות להביאה לביקור בית. יש אפשרות כזו למיטב ידיעתי. אם תקרא/י את הודעתו של בני מ-13.5.09 תראה/י שבהודעתו יש חלקים שמתאימים גם לסיפורכם. מעבר לכך, למרות שכתבת שהאישפוז היה סיוט לכולם ייתכן שאין כרגע אופציה אחרת. אם את/ה חושב/ת שהוא מסוכן לעצמו (במובן של הזנחה של היגיינה ותזונה) אפשר לפנות לגורם המטפל ולאמר את זה. אני מצטערת שאין בשורות בפי ומאחלת לכולכם הרבה כוחות ולאחיך הרבה בריאות. בכל מקרה נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום. ענת

שלום, זה נשמע סיפור קשה. כולל לפי התיאור שיש סיכון משמעותי לחיים עקב הזנחה ומחשבות אובדניות. לא ניתן לבנות תכנית טיפול ושיקום דרך האינטרנט. אבל נשמע שיש צורך בשלב ראשון לערב את הפסיכיאטר המחוזי שיבצע הערכה של סיכון ואם יש צורך בטיפול כפוי (מרפאתי או אישפוזי)ו/או לעדכן את הרופא המטפלת על חומרת המצב ומה היא מציעה לעשות. רק בשלב שיש גורם טיפולי רציני שמעורב בתמונה אפשר להתחיל לחשוב על תכנית שיקום באופן ממשי(חונכות, דיור מוגן...). לפי התיאור שלך מדובר במצב חירום שדורש התערבות מהירה לפני התרדרות חריפה שעלולה לפרוץ עם השלכות קשות. יש מישהוא שאחיך סומך עליו להתיעץ איתו ? אפשרות נוספת (אולי התערבות שמעורב בה כפיה ) היא לנסות לחשוב עם אחיך אלו חיים היה רוצה לחיות ? ומשם לחשוב מה צריך לעשות כדי להגיע לשם לדעתו ולדעתכם ? יקי

אהלן טורי איך אפשר לטפל במישהו בכפייה? זה בלתי אפשרי... אפשר לכפות על אדם התנהגות נורמטיווית ברמה מסויימת וגם זה אגב לא פשוט- אבל לכפות עליו שיהיה לו יותר טוב או שהוא ירגיש יותר טוב או שהוא יהיה "בריא"? זה הרי לא אפשרי... להתמודד מול המערכת הפסיכיאטרית ולחלוטין להתנגד לה כמו אחיך זה לא כל-כך פשוט- זה אומר דווקא שיש לו אישיות חזקה ואופי. עכשיו את אומרת מצד אחד, שהוא רוצה שתעזבו אותו לנפשו ומצד שני, שאין לו טעם לחיים ושהוא חי חיים של כלב. מה הוא רוצה שיקרה? מה הוא רוצה שתעשו? מה הוא מבקש מכם? אולי באמת תעזבו אותו לנפשו ורק תדאגו שיהיה לו קצת אוכל חם פעם בשבוע? זה יעורר התנגדות? תדאגו לבוא לעזור לו קצת לנקות... לא איזה משהו מופרע שידרוש מכם הקרבה רבה, אלא דברים קטנים- כשאתם באים אז תנקו איתו קצת ת'בית או תבשלו קצת, תעברו על חשבונות...