גם אחרי שלקחתי אחריות, הפירות לא מגיעים

לפורום הזה הגעתי בשיטוט רישתי סתמי. במקום מסויים רציתי להוציא משהו שאני לא יכולה להוציא בקבוצה כי פה אף אחד לא מכיר אותי ולא יודע מי אני. קצת רקע... יש לי רקע "קל" של סמים. זה התחיל בחשיש במשך שנתיים, המשיך לmdma ובסוף נשארתי עם חגיגת וזה גמר אותי. מעולם לא חשבתי שיש לי איזשהיא בעיה. אבל השנים הוכיחו לי אחרת. אומנם הרקע באמת קל יחסית אבל נפשית הרגשתי שאני מתמוטטת. לקח לי זמן להבין שלמרות שלא היית אלימות פיזית במשפחה, אבל אימא מכורה להימורים, אבא שנפטר לפני חמש שנים, אחות עם רקע בסמים, ובעיקון משפחה שלא מתפקדת היא גורם מספיק גדול בשביל ללכת לאיבוד ולהכנס דיכאונות ולמשכחי הכאבים האלה הקרואים סמים. אני גרה בתל אביב שלוש שנים. לבד. עובדת, ומשכירה דירה בכבוד. בחצי שנה האחרונה לקחתי אחריות והלכתי לבקש עזרה באל-סם בפגישה פרטנית פעם בשבוע ובפגישה של קבוצה מצומצמת פעם בשבוע. הפסקתי עם הסמים והאלכוהול לגמרי ואני נקייה כבר שלושה חודשיים וממשיכה לספור. טוב לי עם זה. הבעיהה מתחילה עם זה שפתאום אני מתחילה להרגיש ה-כ-ל. אני בעיקרון לבד. מרגישה כל הזמן לבד. למרות שיש בי חוש הומור. אני נראית סבבה. אין בי שום מום נראה לעין, אבל ההתנהגות שלי כנראה מרחיקה אנשים. אני לא אלימה. ויכולה להגיד שאני בן אדם טוב שרוצה שקט. יש בי פחד מאוד גדול. אני בת 22 סך הכל, אבל מפחדת שאיבדתי את הרכבת בלהכיר אנשים חדשים וחברים חדשים. אין לי אף חבר קרוב. חוץ מהאנשים שאני מכירה מהקבוצה שהם מקסימים. אבל ביני לבין הסביבה אין הרגשת ביטחון. נטשתי את כל החברים שלי בצפון וכולם כבר התפתחו לכיוון אחר. עשיתי הרבה טעויות במהלך השנים האחרונות אבל עבדתי קשה בשביל לצאת מהן ועכשיו אני מתמודדת איתן. אני בוכה, לעיתים קרובות בלי סיבה מיוחדת. ותמיד מרגישה לבד גם שאני מוקפת אנשים. כנראה שזה משהו שאצטרך להתמודד איתו גם. אני לומדת לאהוב את עצמי כמו שאני ולקבל את עצמי כמו שאני ואני באמת מתחילה להביו את ההיגיון שבמילים האלה. כי אין סיבה שלא. יש אנשים שתמיד ירגישו בדידות? זה קשור לחוויות בילדות שפשוט הושרשו? אני מנסה למלא את הזמן שלי בתעסוקה ולא לרחם על עצמי. אבל זה יום ככה ויום ככה... אני שלושה חודשים נקייה וזה לא ניהיה יותר קל. הסמים והאלכוהול הם בכל מקום וכולם סטלנים מעפנים. איפה הנקיייים?

ל-א. שלום, פורום זה לא בדיוק עוסק בתחום של אנשים שעוברים/עברו גמילה מסמים ואלכוהול, ולי באופן אישי אין שום ניסיון בתחום זה. למרות זאת, יש משהו מאד מיוחד בהודעתך ולכן החלטתי בכל זאת להתייחס אליה ללא שום יומרות לייעץ לך. למרות גילך המאד צעיר, את נשמעת כבחורה חזקה מאד עם הרבה כוחות שמבינה ומודעות היטב למה שקורה. כמו שכתבת לקחת אחריות ופנית לעזרה של אל-סם (וממה ששמעתי עליהם את כנראה בידיים טובות). לאחר כמה שנים של שמוש בסמים ובאלכוהול את כבר 3 חודשים נקייה מכל זה ואפילו כותבת שטוב לך עם זה, אז למה את חושבת שהפרות לא מגיעים? סביר להניח שבלתי אפשרי להגיע לכל הפרות ב-3 חודשים, אבל אני מניח שאם תתמידי גם הפרות האחרים יגיעו. אבל המשפט שהכי כאב לי בהודעתך היא תחושתך/פחדך "שאיבדת את הרכבת....", את בת 22 , כל חייך לפניך, תשכחי מזה לא איבדת שום רכבת!!!! תצאי לבלות, ולא במקומות שבהם כולם "סטלנים מעפנים" אלא במקומות שלפחות רוב החברה נקיים (ויש כאלה מקומות!!), תכירי חברה חדשים שלא קשורים לעברך ותראי שאם תתמידי לאט לאט דברים הסתדרו. אני בטוח שזה לא קל לחלוטין , אבל מניח שתוכלי לקבל את העזרה והתמיכה שאת זקוקה לה דרך הפגישות הפרטניות והקבוצתיות באל-סם. שיהיה בהצלחה, לא להתייאש ולא להרים ידיים (כל חייך לפניך!!!.....אז אל תוותרי עליהם), בני

שלום לך,אני לא כל כך יודע מה לכתוב אבל אני לא משתמש בגרס וחשיש כבר שלוש שנים + אני משתקם כרגע ולומד מקצוע במחשבים,אני לא יודע אם זה קשור אלייך אבל אני משתקם ממחלת נפש וזה פורום כזה,אז...לא יודע אם בא לך להמשיך לרשום אז סבבה גם אני ימשיך.

היי אבי. תודה על ההגבה. אני גם לא ממש ידעתי מה להמשיך לרשום ואם בכלל. לפני מה שהבנתי כתבתי את הודעה בפורום שהוא לא קשור לסמים. אבל עדיין הסמים היו קשורים לבעיות אחרות מבפנים. גם אתה נקי עכשיו לגמרי?