תמיכה באחות חולה

שלום, יש לי אחות גדולה בת 34 שלצערנו אובחנה כסכיזופרנית לפני כ-5 חודשים והיתה באשפוז פסיכיאטרי בבי"ח רגיל ולאחר מכן במעקב. לאחר כמה ניסיונות של תרופות היא לוקחת זיפרקסה 10 מ"ג מידי יום ונמצאת במעקב של פסיכיאטרית פעם בכחודש, בעיקר לצורך לקיחת מרשמים. מאז כל השתלשלות הדברים, היא לא מוכנה לדבר על המחלה, ואינה רוצה לשמוע על זה. כל בני המשפחה ניסו הרבה פעמים לדובב אותה. כאשר מזכירים את המחלה, היא נכנסת למגננה ומסרבת לשמוע. הצענו לה שתלך לפסיכולוג לדבר על הכל כל מה שקרה לה, הרגשות שלה וכו'. ונתקלנו בסירוב מוחלט. לא אגזים ואומר שאם מזכירים בפניה את המחלה, היא כמעט מתמלאת בפריחה לגמרי. זה מבחינתה אנטי אחד גדול. לא מזמן בדיון על אפוטרופסות עליה בביהמ"ש, שאגב ניתנה לאחי זמנית - היא הצהירה בפני השופטת כי איננה חולה ושהיא בסדר גמור. אך השופטת התרשמה שהיא בהכחשה כמובן.. ושאלה אותה אם היא בריאה אז מדוע היא ממשיכה לקחת תרופות מידי יום? לא היתה לה תשובה לזה. ברור לנו כי מאוד קשה לה לדבר על זה ולכן לא דוחקים בה יותר מידי, אבל כל יום של הכחשה והדחקה רק מזיק לה. אז איך אפשר לנהוג איתה במצב כזה? להניח לה? יש לציין שהיא גרושה ואם לילד בן 6. אני חושבת שהיא פשוט לא יודעת מספיק על המחלה שלה. היא מסרבת לקרוא חומר באינטרנט, מאמרים או לדבר עם אנשים שעברו את זה. ההתרשמות שלי היא שהמחלה נראית לה מאוד מפחידה בגלל שאינה מקבלת מידע על זה. אז אשמח לעצות בעניין זה איך לעזור לה להתמודד עם זה ולגרום לה להיפתח ? תודה מראש

אור בוקר טוב וברוכה הבאה לפורום שלנו, ראשית חשוב לי לומר שאני ממש מעריכה את נקודת המוצא שלך שמבוטאת בכותרת הודעתך. זהו מקום ותפקיד לא פשוטים אבל חשובים מעין כמוהם - ואני כמובן מדברת על התמיכה באחותך. שנית, תהליך ההכרה בעובדה שיש מחלה/מגבלה הוא תהליך ריגשי ארוך, כואב ומייגע, דומה במהותו לתהליך של עיבוד אבל. אחותך נמצאת בתחילת התהליך. לא בטוח שהיא כרגע במצב ריגשי שמאפשר לה לדבר, לחשוב, להתייחס או לברר מידע ופרטים על מחלתה. לא בטוח שצריך להכריח אותה לעשות זאת. אני חושבת שהיא תעשה זאת כאשר הדבר יתאפשר לה באופן ריגשי. בזמן הזה חשובה תמיכתכם בה לאין ערוך. חשובה ההתייחסות אליה כאל אחות, אם ואדם בעל ערך, יכולות וכישורים. חשוב לעזור לה לא לוותר על כל אלה. במיוחד לאור דברייך שהיא ממשיכה ליטול את הטיפול התרופתי וממשיכה במעקב הרפואי, לא נראה שהיא מתעלמת באמת (וזה לא מובן מאליו). נראה שהיא מתעלמת רק ברמת הדיבור על וחיפוש המידע שנראה שחשוב יותר לך ולאחיך מאשר לה. מה שאני יכולה להציע לכם, כמובן, במגבלות המדיה הזאת כאשר אינני מכירה אתכם ואת אחותכם הוא להניח לה כרגע בנושא הזה. לעודד אותה לא לוותר על עיסוקיה ותפקידיה. לא בבית ולא בחוץ. לסמוך עליה שהיא יכולה. אלה הדברים שיתנו לה כוח ותקווה לעתיד. אני מקווה שבכך היא תבין בעצמה שהיא אדם שלם ובעל ערך יחד עם העובדה שהיא חולה בסכיזופרניה. בנוסף, קיימות מספר מסגרות לתמיכה וייעוץ למשפחות שאני מציעה לכם לפנות אליהם. הכוחות שלכם חשובים כעת מאוד גם לכם וגם לאחותכם. להלן קישור למסגרת "מילם" שיש לה סניפים ברחבי הארץ http://enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=311&ArticleID=1601 וקישור למרכז "שלנו" הנמצא בתל-אביב http://www.wizo.org/women_welfare.asp?catid=284 בנוסף שתי הודעות מתחת להודעתך ישנם פרטים על קורס "קשת". גם זו מסגרת שיכולה לעזור ולקדם. אני מאחלת לכם שיהיה לכם הרבה כח ולאחותך הרבה בריאות. נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום כיצד הדברים מתקדמים ואיך כולכם מתמודדים. וכמובן אשמח לענות אם יש שאלות נוספות. יום טוב ענת

שלום אחות, אכן נשמע שיש משפחה שמלווה ברגישות ודאגה את אחותך. אני מסכים אם דברי ענת. הייתי רוצה להדגיש פן שענת דיברה עליו. אנשים רבים מסיבות שונות מעדיפים לא לקרוא בשם/אבחנה למשבר שעברו ולמרות זאת הם דואגים ומטפלים בעצמם. אני מאמין מתוך נסיון כאיש מקצוע שצריך לכבד זאת. בעבר אנשי המקצוע מאוד רצו שאנשים יכירו באבחנת מחלתם. מחקרים ונסיון קליני הראו שפעמים רבות זה לא הכרחי כדי לעבור תהליך החלמה ובנית חיים עם מגבלה. כמובן שהמדיה הנוכחית מגבילה את הבנת התמונה כולה. כמו כן ניתן לקבל עזרה ויעוץ למשפחות בנוסף למרכזים וקורסים במגזר הציבורי (שהם טובים). יש אפשרות לפנות לאנשי מקצוע במגזר הפרטי , רק שבמקרה הנ"ל צריך לבדוק אם יש להם מומחיות בתחום השיקום וההחלמה. יקי

שלום אור קודם כל עצם פנייתך למדורזה מוכיח עד כמה את רוצה מיסגרת כל שהיא כדי לדבר על הנושא הקשה הזה.אחותיך היא לא היחידה שאינה רוצה להודות במחלה ולדובב אותה שכן תדבר זו משימה כמעט בילתי אפשרית. כאח לשעבר לאחות אני יודע שהסביבה של אחותך שזו את ואחיך האפוטרופוס ועוד, צריכים את התמיכה במגע היום יום איתה כי וודאי קיימות הרבה שאלות הנישארות אצלכן ללא מענה. כבעל ניסיון בקביצת תמיכה של אנוש חבריי לקבוצה וגם אני מקבלים את הכלים להתמודדות קשה זו, ואני ממליץ בחום להיכנס לקבוצת תמיכה כל שהיא שכן מצאתי בה כתובת להרבה שאלות ולבטים של היום יום. אשמח להשיב לשאלותיך. אלי