אשפוז ואחריו

יש לי שאלה חשובה מאוד בן אדם שעבר אשפוז פסיכיאטרי האם הוא יכול לקנות דירה וללמוד באוניברסיטה או מכללה ולעבוד במקומות רגילים או שהוא חייב לעבוד במקום מוגן בתנאים מיוחדים ולעבור שיקום ולהרוויח משכורת רעב שבקושי תספיק לו לחיות השאלה תסתכם בכך האם אדם שעבר אשפוז פסיכיאטרי בבית חולים רגיל או פסיכיאטרי נחרץ גורלו???

איל שלום, מאופן ניסוח השאלה יש תחושה שהעולם נחלק לשתי קבוצות: מי שעבר אשפוז פסיכיאטרי ומי שלא עבר אשפוז פסיכיאטרי. מנקודת מבט אישית, להיסטוריה של אשפוז בבי"ח פסיכיאטרי יכולות להיות משמעויות שונות עבור אנשים שונים. עבור אדם אחד הדבר מהווה שלב משברי בחיים ממנו הוא צומח ומתפתח למקום טוב בהרבה מכפי שהיה בו קודם, ועבור אדם אחר אשפוז פסיכיאטרי נחווה כגזר דין נורא שהופך אותו בין לילה לחסר ערך, חסר תועלת וחסר תקווה. הכל בעיני המתבונן..... מובן שגם המתבוננים מבחוץ באדם שעבר אשפוז יכולים לנקוט עמדות שונות....כך שיש לנו המון אפשרויות לצד בחירה למה ולמי לתת משמעות גדולה יותר. ומבחינת המציאות- אנשים שעברו אשפוזים פסיכיאטריים נמצאים בכל מיני נקודות על פני הסקאלה- רבים מדי אכן מתקיימים בדוחק מקיצבאות ועבודה מוגנת, חלקם עובדים עבודה חלקית, חלקם רווקים, אחרים נישאים, חלק מביאים ילדים לעולם וכו'. יחד עם זאת, מי שעברו אשפוזים פסיכיאטריים נמצאים גם בפוליטיקה, במקצועות אמנות פלאסטית, מוסיקה וכתיבה, במקצועות הטכנולוגיה, יש כמותם באקדמיה ויש אחרים כגון פטרישיה דיגן - מטפלת מתמודדת מפורסמת. המצב תלוי גם בהזדמנויות שהמתמודד מעניק לעצמו. מעבר לסטיגמה החברתית החיצונית, יש גם אוייב פנימי עם דעה קדומה וחוסר אמון של הפרט בעצמו. גלית קלמנזון

כשידוע לי ישבם בעיות מסויימות בהרבה תחומים: אוניברסיטה- ישנם מקצועות מסויימות שלא יקבלו מישהו שהיה מאושפז פסיכיאטרי, אותו דבר על מקומות עבודה. בקשר לדירה אם מקבלים רק קצבה נכות שום בנק תתן לך משכנתא אולי עם נלווים טובים מאוד. לכן אני מאוד ממליצה לך לא לספר על האישפוז או טיפול.בהצלחה

כשידוע לי ישבם בעיות מסויימות בהרבה תחומים: אוניברסיטה- ישנם מקצועות מסויימות שלא יקבלו מישהו שהיה מאושפז פסיכיאטרי, אותו דבר על מקומות עבודה. בקשר לדירה אם מקבלים רק קצבה נכות שום בנק תתן לך משכנתא אולי עם נלווים טובים מאוד. לכן אני מאוד ממליצה לך לא לספר על האישפוז או טיפול.בהצלחה

V שלום, את מציגה לנו בדברייך את החלק הכאוב שבכניסה לעולם של ההתמודדות עם מחלת הנפש. אכן, מדובר במקום שיש בו אובדנים במישורים שונים. יחד עם זאת, יש פה בכל זאת עניין לבחירה: בחירה האם לשקוע באבל ניצחי על האין או לחפש בסביבה הפנימית והחיצונית הזדמנויות לצמיחה והגשמה עצמית. לעיתים מאוד מפתה לשקוע בעצב ויש הרבה על מה לכעוס ולכאוב, אלא שזה לא משתלם לאורך זמן....אפשר לכעוס על המעסיקים, על המערכת המשקמת ולהנציח את הקורבנות וניתן לנסות לגייס כוחות ככל האפשר ולהשתמש במה שיש לטובת חיים מלאים יותר. גלית קלמנזון