השמנה

לפני 23 שנה עברתי ניתוח להידוק הקיבה בבי"ח יוספטל באילת. אין מה להגיד - רזיתי והפכתי לחתיכה. אבל התליך היה קשה כי בזמנו לא היו קבוצות תמיכה לאחר ניתוח קשה כזה (אז פתחו לי כמעט את כל הגוף...) וכשהייתי צריכה להתמודד זה היה קשה מנושא - כי אמנם הצרו לי את הקיבה ולא יכולתי לאכול הרבה, אבל לא ניתחו לי את העיניים ולא את המח שלהם לא אכפת שהקיבה קטנה. הם שידרו לי - אנחנו רעבים, אנחנו רותים לאכול! ואז אכלתי הרבה מעבר למותר והתחלתי להקיא את נשמתי וכמעט עברתי לעולם שכולו אמת. היו לי בצקות ומה לא! לכן כשחושבים על ניתוח כזה - צריך טוב טוב לחשוב איך מתנהגים ומתפקדים אחרי הניתוח. וקבוצת תמיכה ספציפית למנותחי קיבה היא הכרחית - אין קיצורי דרך ומי כמוני עברה הרבה קיצורי דרך, לא אפרט כאן הכל. כיום אני אשה בת 58, שמנה וסובלת מבעיות שונות כמו שחיקת סחוס, בעיות בגב ועוד. אשמח לשמוע ממי שמוכן לשתף. תודה.

סליחה על הטעויות בהדפסה - חבל שלא עשיתי הגהה, אבל היות וזו תגובה ראשונה שלי בכלל(מחשב חדש ומתלמדת חדשה...), בלהט ההתרגשות מעצם הענין, לא עברתי על ההדפסה שלי וסליחה. ציפי

ציפי שלום, מהודעתך עולה כי שמנת שוב. למרות שעברו שנים רבות, לדעתי עליך לבדוק את מצב הניתוח, כלומר לבצע צילום ושט קיבה עם חומר ניגודי - באריום, ולהראותו לכירורג המטפל בהשמנת יתר. אין סיבה שתהיי שמנה ותסבלי מהחוליים שציינת, כל דבר כמעט הוא בר טיפול ונשמח לעזור לך. בנוגע לקבוצות תמיכה, את צודקת במאת האחוזים, יש להן תפקיד חשוב בהדרכת המנותח לאחר הניתוח ובתמיכה בו בדרך הארוכה של שינוי הרגלי התזונה ואורח החיים.

ציפי שלום, קראתי את מכתבך כאחת שבאובססיה להיות רזה. גם אני עברתי ניתוח להצרת קיבה לפני כשנתיים וחצי ירדתי כ-60 ק"ג אך הולצתי להוציא אותה עקב בעיות חמורות של תפקוד הושט. היום את מגדירה את עצמך שמנה - עם ניתוח קיצור קיבה איך אפשר לאכול? אני גם פוחדת שאשמין בחזרה. האם גם את בצעת ניתוח חוזר כלשהוא? אשמח אם תכתבי קצת