קוצר נשימתי - לאחר בדיקות

בן 37, פעיל גופנית, לא מעשן באופן קבוע. בסוף ספטמבר 2026, במהלך ריצה, הופיע לפתע קוצר נשימה חריג ביחס לכושר הגופני שלי. בהמשך החלה תחושת קוצר נשימה גם במנוחה, ללא כאבים בחזה וללא שיעול. התסמין המרכזי הוא תחושת "רעב לאוויר", צורך חוזר לקחת נשימה עמוקה או לפהק, ולעיתים תחושה שאיני מצליח להשלים נשימה מספקת. הבדיקות לפי סדר כרונולוגי: לפני הופעת התסמינים: 28.7.2026 – ארגומטריה: 12 דקות בפרוטוקול ברוס, 12.1 METS, ללא עדות לאיסכמיה. 5.8.2026 – הולטר לב, 13:45 שעות: קצב סינוס, ללא הפרעות קצב או הולכה משמעותיות. אוגוסט 2026 – אקו לב במאמץ: תקין, ללא עדות לאיסכמיה. לאחר הופעת התסמינים בסוף ספטמבר: 6.10.2026 – בדיקת מומחה ריאות: האזנה תקינה, סטורציה טובה וספירומטריה תקינה. הומלץ להשלים תפקודי ריאות מלאים וניתן משאף פוסטר לניסיון טיפולי. 6.10.2026 – אקו לב במנוחה: תפקוד חדרי הלב תקין, EF 75%. צוין חשד להיצרות קלה במסתם הריאתי לעומת מצב היפרדינמי, כאשר הדופק בבדיקה היה 120–130. 11.10.2026 – צילום חזה: תקין, ללא תסנין, גודש או נוזל. 13.10.2026 – הערכת קרדיולוג: אקו הלב הוגדר כתקין, אך בשל המשך תחושת הרעב לאוויר הופניתי ל־CTA. 14.10.2026 – CT של בית החזה ו־CTA של העורקים הכליליים: תקינים. Calcium Score 0, ללא טרשת או היצרויות בעורקי הלב. גם הריאות תוארו כתקינות. השאלה: למרות הבדיקות, תחושת הרעב לאוויר ממשיכה. מה עשוי להסביר תופעה כזו? האם יש מקום להמשך בירור ריאתי, לבדיקת תפקודי ריאות מלאים או לבירור אחר?

ביום יום הדופק שלי לא ככה הייתי לחוץ כנראה מהבדיקה וגם ההתנשפויות העלו לי דופק כנראה