פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום לד"ר זמורה אני הומו ולאחרונה התחלתי לסבור מטחורים. רציתי לדעת האם למין אנאלי יש השפעה או אפילו יכולת לגרום לטחורים, בגלל הלחץ שהוא מייצר על הרקטום.

למיטב ידיעתי לא. טחורים אולי עלולים לפגום בהנאה מאחר שהם יכולים לגרום אי נוחות אנאלית, אך לא ידוע לי כי הם נגרמים ממין אנאלי. מידע נוסף על טחורים תוכל למצוא בתשובותי בפורום בנושא זה בימים האחרונים.

עקב תקלה טכנית "הסתתרה" תשובתי תחת שם המחבר ם שבת שלום

שלום רב ושבת שלום.... רציתי לדעת מה ההבדל בין שתי הבדיקות ומה מהן יותר אמינה לאיבחון קרהון מיפוי INDIUM או מיפוי TC 99M HMPAO תודה רבה

ל :) שלום, מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית הדורשת מעקב וטיפול ארוך טווח, ולכן ישנה חשיבות רבה לאבחנה הנכונה. ישנן בדיקות רבות היכולות להצביע על אפשרות של מחלת קרוהן או לאבחנה במידה רבה של דיוק. רוב האנשים העוסקים בתחום זה לא משתמשים בבדיקות הדמיה מתחום הרפואה הגרעינית כבדיקות ראשונות לאבחנה של קרוהן, אלא בעיקר כבדיקות התומכות באבחנה, אם היא בספק לאחר מסלול הבירור הרגיל. הרגישות של בדיקות אלה לזיהוי מחלת קרוהן בחולים בהם כבר אובחנה מחלת כרוהן בדרך אחרת היא לא רעה, אולם רגישות זו כנראה נמוכה יותר במקרים שגם כך גבוליים. רוב הספרות נוטנה לתמוך בהנחה שמיפוי כדוריות דם מסומנות עם טכנציום Tc99m מדוייק יותר ודורש מינון קרינה נמוך יותר, אך ישנם מקרים (בעיקר אבצסים, שסביר שיתגלו גם ב CT) בהם אינדיום יכול להיות חיובי וטכנציום לא. מגוון בדיקות נוספות לאבחון המחלה יכולות לכלול בין היתר קולונוסקופיה, צילום מעי דק, CT אנטרוגרפיה (מכוון למעי דק), MRI אנטרוגרפיה (שאינו כרוך בקרינה), בדיקת קפסולה, וביופסיות מהמעי. שבת שלום :)

קודם כל תודה רבה על התשובה המעמיקה!!! אני בת 21, סובלת כבר שנה וחצי מהתקפי כאבי בטן תחתונה ימנית אשר לעיתים מלווים בחום נמוך 37.3- 38.5 ובשילשולים. באוגוסט 2004 עברתי ניתוח לכריתת התוספתן עקב הכאבים, אך התוספתן נמצא תקין, ולאחר מכן הכאבים והחום המשיכו. בין אוגוסט 2004 לנובמבר 2004 עברתי בדיקת סי טי, קולנוסקופיה + ביופסיות+ כניסה למעי הדק, מיפוי TC99M,אולטרה סאונד רגיל ונשים הכל תקין לאחר מכן בדקו פ.מ.פ ופורפיריה גם כן תקין. מכיוון שהחום והכאבים המשיכו עברתי את הבדיקה עם הקפסולה במאי 2005 וגם שם הכל היה תקין. עקב חום וכאבי בטן בוצע באוגוסט 2005 סי טי ולהלן הממצאים (יש לציין שזו הבדיקה היחידה שבוצעה בזמן התקף כאבים חריף חום ושילשולים): "רטרופריטונאום עם בלוטות לימפה קטנות. אאורטה ביטנית אינה מורחבת. לא הודגם נוזל או אויר חופשי בבטן או באגן. ללא חסימת מעיים. בלוטות לימפה קטנות ב- RLQ. סיכות ניתוחיות ב- RLQ. עיבוי קל של דופן הצקום וטרמינאל איליום. שלפוחית השתן ואברי האגן ללא ממצא פתלוגי. לא הודגם גוש אגני. רושם לצואר ראש מעובה, רחם עם מרכז היפודנסי. מוקד היפרדנסי מוארך בגבול רחם- שלפוחית שטיבו אינו ברור. בלוטות קטנות במפשעות. לסיכום בלוטות לימפה קטנות ב- RLQ. ממצאים באגן הקטן- לקורלציה עם US גניקולוגי. עיבוי קל של דופן הצקום וטרמינאל איליום, לקורלציה קלינית וברור בהתאם". לאחר הסיטי ביצעתי אוטרה סאונד נשים שהיה תקין. עקב כך שהכאבים והחום המשיכו נשלחתי למיפוי אינדיום, לפני שבוע (אך משום מה במכון טעו וביצעו מיפוי TC99M, שאותו ביצעתי כבר פעם אחת), תוצאות המיפוי "לא הודגמו ריכוזים אקטופיים ברורים של החומר באזורי בטן-אגן, ממצא לוואי- הודגמה קליטה אקוטופית מוגברת באיזור הרחם, יתכן קליטה פיזיולוגית בלבד- לקורלציה קלינית סיכום: אין עדות סצינטיגרפית ל- IBD), יש לציין שהבדיקה בוצעה במן שפעת או דלקת ריאות, ולא בזמן התקף. רופא נשים לא התרשם מהממצא. בדיקות הדם תקינות כלל שקיעת דם(27) ו- CRP למעט אנמיה קלה ומחסור ב-B12 , חשוב לציין שאני גם צמחונית, למרות שאני מקפידה על תזונה עם הויטמינים הנ"ל. אני יודעת שזה מקרה מסובך ומורכב מה דעתך בעניין? מה היית מייעץ לי לעשות? לאחרונה החלטתי כנראה להפסיק את הבירור הרפואי מכיוון שבמשך השנה וחצי האחרונות לא מגיעים לאבחנה ברורה ואפשר להגיד שהמצב שלי הוא סטטי כלומר הוא לא מחמיר ממה שהיה לפני שנה וחצי, התקפי הכאבים החום והשילשולים הם זהים. מתנצלת על המכתב הארוך... ושוב המון תודה לך על הרצון הטוב וההשקעה...

שלום רב, אני סובלת מפיסורה כרונית, ניסיתי את הטיפול השמרני והוא לא צלח. אני שוקלת ניתוח מפאת הסבל הרב. הייתי רוצה לדעת כמה זמן עורך הניתוח , האם ישנן השלכות לגבי שרירי רצפת האגן, ולגבי ההחלמה, אני עובדת בעבודה פיזית, כמה ימים להערכתך יקח לי לחזור אל השיגרה? תודה מראש

יעל שלום. אם הטיפול השמרני נכשל והסבל רב, ומצבך הבריאותי הוא כזה המאפשר ניתוח בבטיחות רבה, הניתוח הטיפול הכירורגי לרוב מומלץ ויכול לפתור את הבעיה בכ 95% מהאנשים שלא הגיבו לטיפול שמרני טוב. מאחר שאיני יודע איזה טיפול קיבלת אתן קצת רקע שיענה לך גם על שאלותיך האחרות. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנרקא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- 15% מיכולת השליטה ביציאה, אך לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. בנוסף, בפיסורה כרונית, כאשר השריר מכווץ באופן כרוני, ספק אם הוא מבצע את תפקידו נאמנה גם עכשיו. הנסיון מראה כי ירידה ביכולת השליטה היא סיבוך לא שכיח של ניתוח זה (וגם אז הירידה בשליטה לרוב חלקית ולעיתים הפיכה). יחד עם זאת, במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. אם את עובדת בעבודה פיזית, סביר שתזדקקי לכשבועיים פלוס מינוס בכדי לחזור לתפקוד מלא. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. בהצלחה.

1. לפני שבוע היה לי הרבה דם בצואה, ובימים שלאחר מכן ממש מעט ואתמול בכלל לא. האם יש לי טחורים? האם יש לפנות לרופא? 2. בשלושת החודשים האחרונים התחלתי להתאמן על אופני כושר, שלוש פעמים בשבוע, האם זה הגורם לתופעה?? תודה.

יאיר שלום, דימום ביציאה ללא כאבים באנשים בגילך אכן נגרם פעמים רבות מטחורים פנימיים שמדממים. אינינו יודעים תמיד מה גורם לטחורים אולם אנו מאמינים כי מאמץ הגורם להגברת הלחץ בתוך חלל הבטן, כגון מאמץ בעת יציאה, יכול להיות אחד הגורמים העיקריים. גם הרמת משאות כבדים כגון אימוני משקולות יכולים אולי לתרום, אולם מאמץ אירובי או ישיבה כגון אימון אופני כושר כנראה אינם גורם משמעותי (וכושר זה חשוב!). אפילו בגיל 30 אנחנו ממליצים לבצע בדיקה של איזור הרקטום למשל ברקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה על מנת לשלול מקור דמם אחר. הסיכוי שלבחור צעיר בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים. אם ברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי) יש להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום אני בן 21 ויש לי בעיה שמטרידה אותי זמן רב. בעת מתן צואה ישנו ריח חריף מאוד של צואה לי בכל אופן לא מפריע אך איך נאמר הריח פשוט מתפרש על שאר החלקים בבית, בני המשפחה כבר "רגילים" אך מבחינתי מדובר במצב לא נורמלי. פשוט הריח מגיע לקצה שני של הבית, לא נעים. מה יכולה להיות הבעיה, האם העובדה שאני הולך כל יומיים-שלושה לשירותים משפיעה, האם אולי ישנה בעיה של חיידקים כלשהם, מה צריך לעשות? אודה לעזרתך תודה רבה!

ריח היציאה אכן נקבע פעמים רבות על פי הרכב החיידקים במעי. לא ידועות לי דרכים בדוקות לשנות זאת, אך בכל מקרה אין מדובר בבעיה המטופלת בכירורגיה. יתכן כי תוכל לקבל תשובה מדוייקת יותר בפורום העוסק בגסטרואנטרולוגיה.

רק רציתי להגיד שהתשובות בפורום הזה מאוד מעמיקות וברורות, כל הכבוד על ההשקעה... אני מאחלת לך שתזכה להמון רגעים של נחת, ולעוד שנים רבות של עשייה... אז בשם הגולשים בפורום אני רוצה להגיד לך המון ת-ו-ד-ה ופן ירבו רופאים (ויתרה מכל בני אדם) כמותך...

תודה. פידבקים כאלה בהחלט נותנים כח להמשיך. שיהיה רק בריאות.

לרופא שלום אני בת 26 בשל בעיות פוריות מטופלת באיקקלומין לא יודעת אם זה קשור... לפני כמה ימים גיליתי חתיכת בשר בגודל של כמה ס"מ בין פי הטבעת לנרתיק זה לא כואב או צורב גם לא בשירותים.זה לא היה שם לפני כן ואני מניחה שקרה תוך כמה ימים. מה זה יכול להיות?????? האם זה יכול להיעלם כמו שהגיע? האם דחוף ללכת לרופא ואם כן אז לאיזה רופא ? אני ממש מתביישת..... בבקשה תן לי את כל האופציות הידועות לך בקשר לכך. תודה

אילנה שלום, המצב שאת מתארת יכול להתאים לטחור חיצוני . חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. טחורים חיצוניים גורמים לעיתים לכאב ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת, ולעיתים הם רק מעין "קפלי עור" סביב פי הטבעת. הסיכוי שלבחורה צעירה בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שלעיתים באיכות החיים. אם את סובלת וברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי), או אם את מודאגת, כדאי לעזור אומץ ולהבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג)

כבר לפני שנים אובחנו אצלי טחורים חיצוניים. הבעייה נעלמה כליל למשך שנים. לאחרונה החמירה התופעה וכנראה נוצר פצע קטן. הרגשתי מעין נקודת צריבה בזמן יציאה, וכן גרד שהיה תוקף לעיתים. רופאת משפחה לא בדקה אותי, ורק על סמך התיאור נתנה לי נרות + משחה סטנדרטיים, וכן משהו שנקרא "Nifedipine Gel 0.2%". מרחתי הכל כ-10 ימים והיתה הקלה מסוימית. ממש בשבועיים שלושה האחרונים אני מוסיף סיבים תזונתיים שקונים בסופר, לכל מיני מאכלים ונראה היה כי המצב משתפר לכמעט תקין. היום, זמן קצר לאחר יציאה, החלטתי למרוח קצת מהמישחה הרגילה, ואז הרגשתי מעין בולקלה קטן "שאינני מכיר מהאיזור". יתכן שזה עוד כלי דם שבולט, אך פתאום נתקפתי חרדה שאולי המדובר במשהו יותר רציני, שגדל עם הזמן, והוא מקור הבעיה המקורית. אני מניח כי רופא בתחום יצטרך להעיף מבט... אך האם אפשר להירגע קצת בינתיים? שאלה נוספת: לאחרונה הפסקתי להשתמש בסבון באיזור, אך במקום זאת אני נוהג להשפריץ זרם מים חזק במקלחת לכיוון פי הטבעת, שנכנס לעיתים אף לתוך פי הטבעת. האם זה מומלץ? מזיק? שאלה אחרונה - האם מקובל שרק בעל מקצוע זכר יבדוק גברים? פשוט שמעתי על מישהי מאד מומלצת בתחום...

גדי שלום, התלונות אותן אתה מתאר יכולות להגרם ממספר בעיות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, פיסורה, וגם מצבים פחות שכיחים אחרים. תוכל למצוא מידע על טחורים ופיסורה בתשובותי באתר זה לאחרונה. מאחר שהטיפול יכול להיות שונה בכל אחת מהאבחנות הנ"ל, מומלץ להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג), ואין כל בעיה להבדק אצל כירורגית. רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים ולא בבעיה מסוכנת, אולם כמובן שאיני יכול לומר שום דבר מחייב ללא בדיקה. המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום לאחרונה שמתי לב כי חלק מהיקף הסוגר בפי הטבעת בצבע סגול עם בליטה עגולה קטנה.לא הרגשתי כאבים באיזור. אך לעיתים רחוקות בעת ניקוי לאחר מתן צואה יש טיפה דם על הנייר טואלט וזה או לאחר יציאה גדולה, או אולי ניקוי יתר על המידה עם הנייר. לא בטוח שיש קשר בין הדברים, אך מה זה יכול להיות? האם יש צורך בטיפול?

יוסי שלום, המצב שאתה מתאר יכול להתאים לטחור חיצוני. חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. אפייני שטחורים חיצוניים גורמים לכאב ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. ניתן להשתמש גם במשחות מקומיות ובאמבטיות של מים חמימים ונעימים בכדי להקל על הכאב, ומומלץ להבדק על ידי מי שמתמצא בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג)

ד"ר זמורה שלום, אני סובל מפיסורה כעשר שנים. הפיסורה מופיעה בד"כ לאחר יציאה קשה ועוברת בדרך השמרנית (כמובן לאחר סבל רב). ההפסקות נעות בטווח שבין חודשים לשנים. האם ייתכן שבזמן הפסקה ארוכה (למעלה משנה) הפיסורה לא התאחתה באופן מלא וזו הסיבה לחזרתה ? או שתקופה ארוכה כזו מעידה על החלמה מלאה ? אני שוקל ניתוח ועל כן העניין קריטי עבורי. תודה

יוני שלום, קשה לומר בוודאות אם בתקופות בין ההתקפים הפיסורה נרפאה לחלוטין או לא, אבל בעיני זה גם לא ממש משנה, שכן מטרת הטיפול הניתוחי היא לשפר את איכות חייך כעת. אם אתה סובל מאד, למרות טיפול שמרני טוב, כדאי לשקול טיפול ניתוחי. אם אתה לא סובל- אין טעם בניתוח "מניעתי". פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנרקא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. אם כיום את לא סובלת- ספק אם יש מקום לניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- - 15% - מיכולת השליטה ביציאה. לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני בת 30 ויש לי טחןרים חיצונים רבים הציעו לי לעשות קשירה אחרי שהנפיחות תרד 1. האם זה עוזר 2. האם זה מבטיח שהטחורים לא יחזרו אחרי הלידה הבאה 3. האם הקשירה כואבת ? כמה זמן 4.האם יש פתרון אחר? תודה מראש

מיקי שלום, סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. טחורים יכולים לכלול מרכיב חיצוני ("טחורים חיצוניים") שהם קפלי עור הבולטים החוצה באופן קבוע, ולעיתים מתבטאים בנפיחות וכאב, ומרכיב פנימי ("טחורים פנימיים") שלרוב מתבטא בדמם, אי נוחות, והתבלטות לאחר יציאה. קשירת טחורים בד"כ מטפלת בעיקר בטחורים הפנימיים, והשפעתה על הרכיב החיצוני מוגבלת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון (הפנימי) של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ. כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו לרוב אינה מתאימה למי שעיקר סבלו מטחורים חיצוניים. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. ניתוח זה מומלץ בעיקר כאשר חלק ניכר מהסבל נגרם מטחורים חיצוניים. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לאחרונה אני חש גירודים בפי הטבעת וכאבים ביצאית צואה (לא כאב חזק). כמוכן, אני לא חש עצירות.אני בן 27, בריא בדר"כ ונכון להיום לא עוסק בפעילות ספורטיבית אניטנסיבית. קניתי קרם בבית המרקחת, אולם הדימום לא נפסק אך ישנה הקלה מסויימת. האם עלי לפנות לרופא לצורך המשך הטיפול, או להמשיך כך.

שלום, התלונות אותן אתה מתאר יכולות להגרם ממספר בעיות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, פיסורה, וגם מצבים פחות שכיחים אחרים. תוכל למצוא מידע על טחורים ופיסורה בתשובותי באתר זה לאחרונה. הסיכוי שלבחור צעיר בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים. אם ברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי) יש להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג), מאחר שהטיפול יכול להיות שונה בכל אחת מהאבחנות הנ"ל. המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום.אני סובלת מטחורים פנימיים זה שלוש שנים, מאז לידתי את בתי היחידה (לידה קלה ופשוטה). אבי גם סובל מזה. המצב הולך ומחמיר עם השנים ולבסוף נשברתי והלכתי לפרוקטולוג (מזעזע) ולאחר שערך בדיקה אבחן טחורים פנימיים והודיע לי שמה שבאפשרותי לעשות זה לחיות עם זה. אני מחפשת תשובה קצת יותר הומנית....אציין שיש לי אפילפסיה קלה, תת פעילות של בלוטת התריס ואני מטופלת בתרופות.אני צמחונית 16 שנה ואוכלת המון ירקות. קיבלתי מאותו רופא משחה שמכילה קורטיזון...(די מפחיד) והיא הדבר היחיד שעוזר לי. אין בעיה של עצירות אבל כאבי תופת ביציאות מלווה בדמם רב והשיניים שחוקות לגמרי מהכאב.הבעיה מחריפה עם השנים ונעשתה כרונית והכאב קיים במשך כל שעות היממה ולא רק בעת יציאות.לעיתים אפילו המעבר מישיבה לעמידה מכאיב לי. משקלי 68 ק"ג וגובהי 1.68 .כעת אני עושה דיאטה בניסיון להקל על הטחורים ועל חיי.אני מיואשת, כואבת ובמלחמה פסיכולוגית בשירותים, להכאיב לעצמי כדי לא להיקלע למצוקה גדולה יותר. אני חווה כל יציאה כלידה זוועתית וכאבי תופת (כולל תרגילי נשימה ...).כשבדקתי את האפשרויות נאמר לי שניתוח כירורגי לא פותר את הבעיה אלא רק באופן זמני ושיש הרבה סיכונים. אני מעוניינת לדעת מה האפשרויות (חסרונות ויתרונות) שיקלו עלי ויאפשרו לי חיים נורמלים. האם יש משהו ברפואה האלטרנטיבית (דיקור סיני, הומאופטיה וכד') שיכול לגאול אותי? כל טיפ לכל כיוון יתקבל בברכה , תודה, עין.

בת 22, אובחנתי בבדיקת קולונסקופיה כחולה באולצרטיב קוליטיס. יש לי אאוזינופיליה מאוכלשהי. אני תוהה בקשר לממצאים הנ"ל. 1. האם יתכן שבכל זאת אני אלרגית לחומר כלשהו? 2. האם יכול להיות קשר בין האאוזינופילה לקוליטיס? 3. אולי זה בכלל לא סתם קוליטיס אלא דלקת מעי אאוזינופילית????. ואם כן כיצד היא מאובחנת? מה הטיפול, האם קיים טיפול שלא מבוסס על מתן סטריאואידים? 4. האם יתכן שיש לי תולעים והם לא נמצאו? מבקשת כיוון........ בתודה מראש

שלום, דלקת כיבית של המעי הגס (אולצרטיב קוליטיס) היא מחלה כרונית של המעי הגס שתוקפת פעמים רבות אנשים צעירים, ומתבטאת לרוב בעיקר בשלשולים וכאבי בטן. לצערנו לא ידוע היום בדיוק מה גורם למחלה זו, ואין לנו תרופה טובה שיכולה לרפא את המחלה. מטרתנו העיקרית בטיפול התרופתי היא לאפשר ללוקים במחלה איכות חיים טובה שתאפשר לעשות כל מה שמישהו צעיר בגילך רוצה לעשות בחיים, כולל לימודים, עבודה, משפחה וכד'. סטרואידים היא אחת התרופות היותר יעילות, אולם בשימוש ארוך טווח היא כרוכה בתופעות לואי קשות, ולכן אנחנו משתדלים לא לתת אותם ליותר ממספר חודשים, ולהחליפה בתרופות אחרות. מחלת אולצרטיב קוליטיס היא "חתונה קתולית" עם גסטרואנטרולוג, וחשוב למצוא גסטרואנטרולוג טוב שיש ביניכם קשר טוב ושפה משותפת. לעיתים המחלה לא נשלטת היטב בתרופות, או נשלטת רק בשימוש ארוך טווח בסטרואידים, ואז אנו ממליצים לשקול טיפול כירורגי במחלה בניתוח. סיבה נוספת לניתוח יכולה להיות מחלה ממושכת של שנים רבות ושינויים במעי (הנראים בביופסיה) שיכולים להגדיל את הסיכוי ללקות בגידולים של המעי הגס. בניתוח לרוב כורתים את כל המעי ויוצרים פאוץ' (מיכל) ממעי דק, אותו מחברים לפי הטבעת. יש שכיחות יתר של אלרגיות בקרב לוקים במחלה זו. כמו כן (וללא קשר) ישנה אבחנה נפרדת שנקראת דלקת מעי גס אאוזינופילית, ובד"כ ניתן להבדיל בינה לבין אולצרטיב קוליטיס בביופסיה של המעי. לא סביר שתולעים יתנו תמונה המחקה קוליטיס. כאמור, חשוב מאד להיות במעקב מסודר של גסטרואנטרולוג, שיוכל בוודאי להוסיף מידע על מצבך.

יש לי ילד בן 7 שסובל מכאבי בטן באופן תדיר בבדיקה שנערכה לו נמצא שה lga = 235 ANTI-TRANSGLUTAMINA=37.1 ENDOMYSIAL Ab - שלילי לאחר חודשיים נמצא lga = 311 ANTI-TRANSGLUTAMINA=32.0 ועדיין לא התקבלה הבדיקה השניה על מה יכולים להצביע הממצאים ואיך ומה צריך להמשיך ולבדוק המון תודה עדית

מדובר בבדיקות למחלת צליאק שאינן מטופלות בד"כ בכירורגיה של המעי, ומומלץ להפנות את השאלה לפורום גסטרואנטרולוגיה או גסטרואנטרולוגיה ילדים.

שלום, אני בחור בריא בן 27. לאחרונה התחלתי לעסוק בפעילות גופנית אינטנסיבית (3-4 פעמים בשבוע). בימים האחרונים גיליתי טחור (חיצוני, יוצר אי-נוחות אך לא כואב מדי ביציאות). אין לי שום בעיות עצירות. האם יש קשר לפעילות הגופנית? מה ניתן לעשות כדי להיפטר ממנו? מקווה לתשובה מהירה. תודה.

טחור יכול להיות קשור לפעילות גופנית של הרמת משקולות או הרמת משרות כבדים. למרות שאין לך בעית עצירות מומלץ לרכך את היציאות בכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים. אמבטיות במים חמימים ונעימים ומשחות מקומיות יכולים להקל. ניתן להמנע זמנית מהרמת משאות כבדים אך אין מניעה ממאמץ אירובי.

הטיפול החדשני בטחורים בישראל בשיטת Doppler Guided Hemorrhoidal Artery Ligation או HAL המהווה פתרון אפקטיבי, מהיר וללא ניתוח לבעיית הטחורים. אני סובל מטחורים ואמור לעבור בדיקת סיגמואידוסקופיה. אודה על חוות דעתך לגבי הטיפול החדשני הנ"ל.

HAL היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו. זוהיא פעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. הטיפול מאושר על ידי משרד הבריאות ומבוצע על ידי מספר כירורגים קולורקטאלים או כירורגים כללים בארץ. כעקרון הייתי נזהר ללכת למקום שבו HAL הוא הפעולה היחידה או העיקרית המבוצעת לטיפול בטחורים, מאחר שכאמור זו רק אחת האפשרויות בקשת הטיפולים בטחורים, וחשוב להתאים את הטיפול הנכון לכל מטופל. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש יחסית והוסבר בתחילת תשובה זו. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום אני בת 33 בריאה בד"כ בשבוע האחרון יש לי מן כאב בטן מטריד במרכז הבטן לא כאב חזק אלא מעומעם וקבוע מתגבר אחרי אוכל בבדיקה ידנית שלי לחצתי על כל צידי הבטן ואין כאב חזק בשום מקום והבטן רכה ורגילה רק קצת כואב בלחיצה האם זה יכול להיות התקררות ? או צריך לגשת לרופא? אין לי שום תסמינים אחרים מלבד כאב גרון קל וכאב בטן קל אבל מרגיז האם שבוע זה יותר מידי לכאב בטן שכזה מנסיונך העשיר אנא הסבר לי מה לעשות בבקשה והאם זה יחלוף מתי שהוא? להניח לזה וזהוא? תודה רבה מראש

מילי שלום, יש המון סיבות שיכולות לגרום לכאבים במו שאת מתארת, חלקם חולפים מאליהם (כגון וירוסים ,שיכולים גם להתבטא ב"התקררות") וחלקם דורשים טיפול. כאבים כגון אלו יכולים לנבוע בעיקר ממערכת העיכול, מערכת השתן, או מהמערכת הגניקולוגית. לא ניתן לומר יותר מכך ללא בדיקה, ולכן אם הכאב מתמיד או מחמיר כדאי לפנות לרופא.

כתוצאה ממעי גס ארוך ומפותל הגורם אחת לכמה חודשים להתנפחות הבטן ,ללחצים חזקים ולעיתים אף לאישפוז כדי לשחרר את הנפיחות הומלץ לי לעשות ניתוח לקיצור המעיים. ברצוני לדעת האם ניתוח זה נחשב לניתוח מסובך והאם ההחלמה אח"כ ארוכה? כמו כן ברצוני לדעת האם לא יתכנו אח"כ דבקות הדפנות? אודה מאוד לקבלת תשובה.

ישראלה שלום, ישנן 2 אבחנות עיקריות שאני יכול לחשוב עליהן שיכולות להתאים למצב שאת מתארת. הראשון הוא מצב בו יש חלק מסויים במעי הגס (בד"כ מקטע הנקרא סיגמואיד קולון) שהוא אכן ארוך ומפותל ומדי פעם מסתובב סביב עצמו וגורם לחסימה של המעי שדורשת טיפול באשפוז, בד"כ בעזרת רקטוסקופיה או קולונוסקופיה. אבחנה זו שכיחה יותר בגיל המבוגר. בין ההתקפים אין כל תסמינים והיציאות בד"כ תקינות. הטיפול במצב זה הוא אכן כריתה של מקטע מעי זה בלבד וחיבור של 2 הקצוות. האבחנה השניה קשורה בעצירות כרונית ומעי ארוך ומפותל ונקראת בשפה מקצועית colonic inertia, ונעוצה בתנועתיות ירודה של המעי הגס. במצב זה יש יציאות לעיתים רחוקות (ללא שימוש במשלשלים- פחות מיציאה אחת כל 3 ימים), ומוכיחים בעיה זו באמצעות בדיקה בה בולעים קפסולה הנראית בצילום ועוקבים אחרי התקדמותה בצילומי בטן. מצב זה שכיח יותר בנשים צעירות. אם מוכח מצב כזה והוא מפריע לאיכות החיים (למשל אישפוזים חוזרים) מומלץ בד"כ לטפל בה באמצעות כריתה של חלק ניכר מהמעי הגס. בשני המקרים מדובר בניתוח כריתת מעי, שהוא לא ניתוח קל ופשוט, וקיים בו גם שעור (בד"כ לא מאד גבוה) של סיכון לסיבוכים. בד"כ כשמשווים את הסיכון מול התועלת, אם התועלת גדולה יותר- הניתוח מומלץ. הדבקויות קורות לאחר כל ניתוח בטני, אולם רק לחלק קטן מהאנשים זה גורם לבעיות בעתיד (כגון חסימות מעי), וזה אחד הסיכונים בניתוח כזה. יש לציין שבחולים שמתאימים לכך, ניתן לבצע ניתוחים כאלה כיום בשיטה לפרוסקופית, שכנראה כרוכה בפחות הדבקויות.

שאלה בבקשה: בעקבות כאבים נדירים אך חזקים בבטן התחתונה, נבדקתי רקטלית. הממצאים הנם שישנו לחץ על גבי הדופן הקדמית של הרקטום, בגובה 12 ס"מ, כאשר תוך חלל המעי תקין לחלוטין וכן הדופן הפנימית. נשלחתי ל CT כמובן (אני ממתין לו).. מה יכול ללחוץ על המעי מבחוץ ? האם זה גידול ? אציין שאין לי חום, דימומים, ובעיות אחרות. היה כאב מסויים שהקרין לאשכים זמן מה, וגם נדמה לי שאני משתין לעיתים תכופות יותר. המון תודה מראש

לחץ על המעי הגס מבחוץ יכול להגרם מסיבות שונות, חלקן קשורות באנטומיה לא שגרתית, חלקן בתהליכים דלקתיים, ולעיתים גם בתהליכים גידוליים. צר לי שאיני יכול להחכים אותך או להרגיע אותך, אין לי כל דרך על סמך מכתבך לנחש מהו הגורם במקרה זה. נראה כי שלחו אותך לבדיקה המתאימה לבירור ממצא זה, ולאחריה נהיה כולנו חכמים יותר. בוא נהיה אופטימיים, ונמתין לתוצאות הבדיקה. נשמח לשמוע ממך לאחריה.

שלום, אני אמיר בן 22 עברתי שלשום בדיקת אנוסקופיה בשל כאב בתוך פי הטבעת. הבדיקה הייתה בעומק 20 ס"מ והממצאיים היו תחורים פנימיים. בשלב מסויים בבדיקה הד"ר הכניס את הצינור עמוק והרשתי לחץ גדול ומאז כבר יומיים יש לי כאב מסויים פנימי בצד שמאל בבטן. מה זה בבקשה?

אמיר שלום הבדיקה שאתה אתה מתאר בה הוכנס מכשיר עד לעומק 20 ס"מ נקראת רקטוסקופיה. לעיתים היא גורמת לאי נוחות זמנית שבד"כ חולפת לאחר מספר שעות. אם תלונותיך ממשיכות ובטח אם הן מחמירות יש להבדק על ידי כירורג. אם מופיע כאב עז, חום וכד' יש לפנות לבדיקה בדחיפות. מקוה שהתלונות אותן אתה מתאר יחלפו במהרה.

שלום ד"ר, ותודה. כבר 3 ימים לאחר הבדיקה 20( ס"מ )עדיין אותו כאב פנימי קל ממוקד נמצא בצד שמאל (אמצע הבטן). מה יכול להיות הנזק כתוצאה מדחיסת האויר הכואבת בבדיקה במידה והרופא לדעתי לא פגע(דקר) עם המכשיר פיזית (מבפנים) מה יכול להיות הנזק כתוצאה מהלחץ בלבד? (האם קרע- ואם כן מה הסיכוי שזה יתחדש מעצמו באיזור זה (לעניות דעתי במעי הגס) ?

סליחה, לא שמתי לב שהוספת שאלה. עצם ניפוח האויר כשלעצמו או אפילו "שפשוף" פנימי קטן של המעי יכולים לגרום לתחושת אי נוחות זמנית בעיקר בבטן שמאלית תחתונה, ובד"כ חולפים לבד לאחר מספר ימים. נזק אמיתי לרקטום הוא נדיר ובד"כ מתבטא בכאב עז, חום, ועוד תלונות שבד"כ יגרמו לך לפנות לטיפול. שבת שלום

שלום דר' זמורה האם יש קשר בין טחורים /פיסורה לגרוד חזק באבר המין הנשי? תודה על התשובה

בד"כ לא. רצוי להבדק על ידי גניקולוג. ראי גם תשובותי מהיום בנושא גרד אנאלי.

דר' שלום רב, מזה כשנה אני סובלת מגרד בפי הטבעת אשר מתגבר כאשר אני פניוה יותר (בשעות הערב והלילה) וכאשר אני מגרדת עוד ועוד. הגרד מאוד מציק ואם אני מגרדת הרבה, המקום גם כואב וצורב. שתי בדיקות צואה (של רופאת המשפחה ושל הכירוררגית) שללו הימצאות תולעים. כיררורגית אבחנה את הבעיה כטחורים פנימיים ונתנה לי טיפול במשחה ונרות (פרוקטוגליבנול) שלא עזר כלל. בעקבות כשל הטיפול היא נתנה לי מרשם לקצף מסוים (אינני זוכרת את השם המדוייק) שלא השתמשתי בו מכיוון שגיליתי שאני בהריון ורציתי לחכות שאולי העניין יעלם מעצמו, מה שלא קרה בפועל. לאחר זמן מה חזרתי אל הכירורגית שנתנה לי שוב את הטיפול במשחה ובנרות ששוב לא סייע בפתרון הבעיה. אודה לך מאוד אם תוכל לענות על השאלות הבאות: 1. האם ייתכן שמדובר בבעיה אחרת (ולא טחורים פנימיים)? 2. האם ייתכן שבכל זאת מדובר בתולעים למרות ששתי בדיקות שללו את העיניין? 3. האם הבעיה יכולה להפריע בצורה כלשהי להריון ויש לטפל בה בדחיפות או שאולי (אם אוכל לסבול בשקט) אפשר לדחות את הטיפול לאחר הלידה? 4. מדוע טחורים פנימיים גורמים לגרד מציק כל כך? הם הרי פנימיים.... בתודה מראש וכל טוב, מירב

מירב שלום, גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים (יתכן שהקצף שקיבלת מכיל סטרואידים). להימנע משתייה מוגברת רוב האמצעים האלה ניתנים לביצוע בזמן הריון וחבל לסבול ללא צורך.

כל הכבוד וישר כח שתמשיך תמיד להרגיע

שלום לך את עם הגרד רציתי להחמיא לרופא המקסים והנהדר עם התשובה הארוכה והמסבירה ביותר כל הכבוד לרופא הזה לא הרבה רופאים נותנים תשובות כאלה יסודיות ועיניניות כל הכבוד לך רופא מקסים וישר כח ושירבו הרבה כמוך כי אתה באמת מסוג המרגיעים חשבת פעם להיות המרגיע הלאומי? סתם בצחוק תודה לך על התשובה שנתת לה זה עזר גם לי וחסך לי להקליד את אותה שאלה בדיוק תודה מילי דרך אגב כתבתי שאלה משלי בראש הפורום אודה לך אם תשובתך תהיה ארוכה ומסבירה כמו זאת תודה ולהתראות בתשובה שלי בתקווה ותענה מלי

אשמח לדעת אם ניתנה כאן תשובה ומהי אני סובלת מאותם התסמינים.

אני סובלת מזה מספר חודשים מגרד בפי הטבעת. הדבר הולך ונעשה גרוע ובלתי נסבל. 1. האם יש אפשרות שקנדידה בנרתיק תעבור לפי הטבעת ותגרום לגרד. 2. האם זה יכול להיות מטחורים פנימיים שכנראה יש לי. 3. לא נראה לי שיש לי תולעים זה מגרד במשך כל היממה. תודה.

גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

אבקש לדעת מהן הבדיקות מונומטרה ו- PMTML ומה עושים בהן. תודה.

מנומטריה היא בדיקה בה מכניסים צנתר דק לפי הטבעת ומודדים את הלחצים המיוצרים על ידי שרירי הסוגרים (השרירים האחראים על השליטה ביציאות) במנוחה ובמאמץ. כן בודקים בד"כ את התחושה ברקטום התחתון כל ידי ניפוח בלון קטן המחובר לצנתר. PNTML היא בדיקה בה בודקים את תיפקוד העצב האחראי על תפקוד שרירי הסוגרים, ונקרא עצב הפודנדל. מה עושים בהם זו שאלה יותר קשה, מאחר שבדיקות אלא הן בדיקות עזר- זאת אומרת שקודם מראיינים את המטופל ובודקים אותו, ואח"כ שולחים לבדיקות על מנת להבהיר את התמונה העולה המראיון והבדיקה. המשמעות הישומית של תשובות הבדיקות יכולה להיות שונה מחולה לחולה. לכן לא אוכל לענות על שאלה זו במידע המצוי בידי.

תודה על התייחסותך המהירה. הכוונה בשאלתי - מה עושים בבדיקות, היא כיצד הן נעשות. ההסבר על בדיקת מונומטריה מפורט וברור. אני מעוניינת לדעת כיצד מבוצעת בדיקת - PMTML . תודה

ד"ר זמורה שלום רב. האם לשתיית שמן זית יש אפקט דומה לשתיית שמן פרפין ? האם שמן זית מועיל בצורה כלשהיא ליציאות קלות ? תודה.

בעקרון לא, מאחר שהעקרון של שמן פראפין הוא שאינו נספג במערכת העיכול ולכן מגיע כשמן לאיזור פי הטבעת, מה שינו נכון לשמן זית. יחד עם זאת, למיטב ידיעתי אין מידע מדעי מוצק בשאלה זו.

אני בת 22, גדלתי בפנימיה והיה לי הרגל מגונה להתאפק ימים שלמים עד שאחזור הביתה. אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אני תמיד צריכה לשירותים- גם אחרי יציאה אני לא מרגישה ריקה וזה מתבטא בגזים ולפעמים גם כאבי בטן. אגב, עד היום אני לא מסוגלת שיהיו אנשים בקרבת השירותים כשאני נמצאת שם. יש לי יציאה כל 3-4 ימים. אני משתדלת לאכול ירקות ודגני בוקר, מעבר לזה אני לא מקפידה על תזונה מסודרת. מה עושים?

מירב שלום, עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, כפי שאת מתארת אצלך, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן.

שלום רב, אני בן 23 וסובל מפיסורה זה מספר שנים כאשר בשנה וחצי האחרונות המצב השתפר, זאת אומרת שלא היה לי דימום אבל יש לי כאבים ביציאה ולאחריה, וכן התנפחות של הרקטום. אני התבשרתי ע"י הפרוקטולוג שלי שאני צריך לעבור ניתוח. אני לא הבנתי כיצד מתבצע הניתוח? כמה זמן הוא אורך? מי נוכח בחדר ניתוח? היכן מבצעים את הניתוח? כמה זמן החלמה? ובכלל, כמה שיותר פרטים. תודה.

פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי, ולהרבות בשתיה), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. את הניתוח מבצעים בכל בית חולים ציבורי או פרטי בישראל, ובניתוח נוכחיםבד"כ מנתח, אחיות חדר ניתוח, כירורג עוזר, ומרדים. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- - 15% - מיכולת השליטה ביציאה. לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. למי שמאד חושש מניתוח, ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנרקא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. בהצלחה.

שלום דר' זמורה, תודה על תשובתך המקיפה לפיסורה. גם אני, לא השואל, קיבלתי תשובה. אני סובל מפיסורה ואכן הסבל רב. ואנסה לעקוב אחר הצעותייך לטיפול השמרני. בכל אופן רציתי לשאול: בכל פעם שיש לי יציאה קשה, ומופיעים כאבים ברקטום, מופיעים כאבים גם באשכים ובקצה הפין. שיש הרגעה ברקטום גם כאבים אלו נעלמים יחסית האם יש קשר? תודה!

אחותי עברה ניתוח לכריתת התוספתן רציתי להבין מה משמעות הדוח: appendix with partial fibrous obiltoration of the lamen, no evidence of inflammation in the examined sections" 1 הבנתי שלא היתה דלקת, אבל מה המשמעות של תחילת המשפט, והאם הממצא יכול להסביר חום ואת הכאבי בבטן ימנית תתחתונה אותם חשה??? האם יש צורך לבדוק רת ההמצא, או ברגע שהתוסםתן ניכרת אפשר להיות רגועים?? אני מתנצל אם יש שגיאות בהתעקה, אך המכתב מעט מטושטש בהזדמנות זו אני רוצה להודות לך על פעילותך בפורום, אתה עושה עבודה מצונית, ותודה על כך שאתה נמצא פה לעזור לאלו מאיתנו שלא מבינים ברפואה

משמעות התשובה היא שלא היתה דלקת וכן שאין שום דבר מסוכן שנמצא בבדיקה. הרבה דברים יכולים לגרום לכאבים בבטן ימנית תחתונה וחום ולחקות דלקת תוספתן, ופעמים רבות חולפים מעצמם. אם אחותך מחלימה היטב מהניתוח וכרגע ללא תלונות דומות, נראה לי שאתם יכולים להיות רגועים, כי אין בתשובה זאת שום דבר מדאיג. אם בכל זאת התלונות מתמשכות, יש להבדק שוב. כל טוב.

תודה על התשובה המהירה... אני מבין שלא מדובר במשהו מסוכן (אחרי הכל היו מתקשרים אלנו באופן דחוף)... אך רציתי לשאול האם זה מרמז על מחלת מעי דלקתית (או שאין קשר), כי לאחרונה הכאבים והחום חזרו (הניתוח היה לפני חודשיים), וחבר קרוב שלי אובחן כחולה במחלת מעי דלקתית לפני שבועיים ובתחילה חשבו שגם הוא סובל מתוספתן, עד שבניתוח התברר אחרת... והאם באמת התוצאות בדוח הפתלוגיה, למרות שלא היתה דלקת יכולות להסביר את הכאבים באיזור, או שאין כל משמעות לממצאים? שוב תודה רבה, ושבת שלום...

לד"ר זמורה אני סובלת כרגע מטחורים, אני משתמשת במשחת ממליס, האם היא מספיקה? תוך כמה זמן העניין עובר?? כרגע כואב לי נורא ואני לא מסוגלת אפילו לשבת...האם יש עוד מה לעשות??? בבקשה ענה לי מהר... הסובלת

אם למרות הטיפול במשחה הנ"ל את עדיין מאד סובלת אז בוודאי שהטיפול אינו מספק. מומלץ מאד להבדק בהקדם אצל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי להגיע לאבחנה ברורה יותר (כאב עז יכול לנבוע גם מבעיות אחרות כגון פיסורה או אבצס) ולכוון את הטיפול טוב יותר. העצה היחידה שאני יכול לתת לך ללא בדיקה היא לרכך את היציאות באמצעות תוסף סיבים על בסיס פסיליום, אותו ניתן להשיג בכל בית מרקחת ללא מרשם, ובשתיה מרובה. טיפול מעבר לכך יכול להנתן רק על סמך בדיקה.

בנושא כריתת קיבה. אימי בת 84 , אמורה לעבור ניתוח להסרת קיבה בגלל גידול ממאיר שהתגלה. היא קטנה ורזה ולא מאד בריאה אבל מאד חיונית, עצמאית,פעילה ואופטימית. מה הסיכונים בניתוח? מה האפשרויות החליפיות?מה מחליף את הקיבה? לולאה?? איך ההחלמה? הרופאים עונים לנו אבל דעתם היא החלטית,(ואני רוצה לשמוע דעה נוספת... ) מה אחוזי ההצלחה? אני מקווה שאני שואלת את האדם המתאים... תודה רבה ושנהיה בריאים שי

שי שלום, אם אימך סובלת מגידול ממאיר בקיבה ובבדיקות הדמיה כגון CT לא נראה שיש לה גרורות אז הסיכוי הטוב ביותר להרפא ממחלה זו הוא באמצעות ניתוח להסרת הקיבה, ולמרות גילה של אימך והסיכון הכרוך בו, אנו ממליצים לבצעו. חשוב לציין שכאשר מתגלה גידול ממאיר בקיבה הוא יכול לגרום לסבל ולפגיעה באיכות החיים תוך זמן לא רב, וצריך לשקול גם עובדה זאת למול הסיכון בניתוח. אפשרויות חליפיות כגון טפול כמוטראפי בלבד לרוב אינן מאפשרות ריפוי מהמחלה, ולכן מתאימות יותר לחולים שידוע שיש להם גרורות, ולא ניתן לרפאם. בהתאם למיקום הגידול וגודלו, כורתים חלק מהקיבה או את כולה, ומחברים את המעי הדק למה שנשאר מהקיבה או מהושט. מדובר בניתוח בטן גדול הכרוך גם בסיכונים, אך אם אמך אכן אישה חיונית נראה שיש לה סיכוי לא רע לעבור אותו בשלום. שיהיה הרבה הצלחה.

ד"ר זמורה שלום, אמי (בת 62) אושפה במשך שלושה שבועות בבית חולים עקב שלשולים קשים וכאבי בטן עזים. במהלך הבדיקות שנעשו בביה"ח התברר שיש לך את החיידק campylobacter infectoin, היא קיבלה טיפול אנטיביוטי. נעשתה בדיקה צואה בגמר הטיפול והכל יצא תקין, כמו כן נעשו בדיקות דם כאלו ואחרות בשביל לשלול דברים נוספים והכל יצא תקין. ברצוני לציין שבכל מהלך האישפוז היא היתה עם אינפוזיה, נחלשה מאד והיה לה חום. היא שוחררה מבית החולים כשהיא עדיין משלשת, וגם כיום כשבועיים לאחר האישפוז היא עדיין משלשת (בין 3 ל-4 יציאות ביום). הרופא בבי"ח החולים אמר לנו שיקח זמן עד שכל המערכת תחזור לתפקוד רגיל. לדבריה כיום (וגם במהלך האישפוז) כשהיא מנגבת היא רואה דם על הנייר. האם לדעתך השלשולים היו צריכים להיפסק וזה חלק מתהליך ההחלמה? והאם יש סיבה לדאגה בעניין הדם שעל הנייר? (ברצוני לציין שעשו לה גם אולטרסאונד בטן והכל יצא תקין). תודה על תשומת הלב גל

גל שלום. בהנחה שהאבחנה היא אכן של שלשול על רקע זיהום חיידקי אז בד"כ השלשול אכן משתפר עם הזמן. איני בטוח שחיידק זה הוא אכן הגורם לשלשול. לגבי הדימום, אנו נוטים להמליץ היום על ביצוע קולונוסקופיה למי שבגילו של אמך ויש לו דמם רקטאלי, אלא אם היא בצעה בדיקה זו לאחרונה. בכל מקרה, אם השלשול והחולשה לא חולפים בתוך מספר שבועות קצר כדאי לפנות לבדיקת גסטרואנטרולוג (עם כל המסמכים הרפואיים שבידכם)

הבחנתי לפני למעלה משבוע בדימום בינוני המתמשך בעקביות על הנייר עם יציאת הצואה. איני חשב בכאב וזה לא מפריע לי ביום יום. מאז הופעת הדימום אני ישן באופן מופרז-יש קשר? יתר על כן אני ספורטאי, אוכל נכון, אני מתמיד לשתות ואני רק בן 16. במה מדובר? טחורים פנימיים?? סרטן מעי הגס? ומה עליי לעשות? אשמח לקבל תשובה בדחיפות. תודה.

יותם שלום סרטן המעי הגס הוא נדיר ביותר בגיל 16 ולכן הסיכוי שאתה לוקה בו נמוך ביותר. רוב הסיכויים שהדמם נובע מאיזור פי הטבעת, אולי מטחורים פנימיים מעט גדושים, ואינו מסוכן. אם הוא מציק לך, כדאי לטפל, ואם אינו מציק, הוא לא כ"כ חשוב. אין קשר בין דימום כזה לשינה מופרזת. כדאי להמשיך באורח החיים הבריא שאתה מתאר, ולאכול כלכלה עשירה בסיבים, ואם זה בכל זאת מתמשך או מציק, לפנות לבדיקה לכירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג.

שלום רב! בפורום מכשור רפואי הפנית לאתר חיל"א . האם במקרה ידוע לך אם קיים אתר דומה לכירורגיה אנדוסקופית גינקולוגית ? תודה

אין לי מושג, מאחר שאיני עוסק בגניקולוגיה. אתה מוזמן להכנס לפורומים גניקולוגיים ולשאול.

בתחילת ינואר ערכתי בדיקות שגרתיות של דם סמוי בצואה. התוצאה היתה חיובית. בדיקה חוזרת לאחר כשבועיים נתנה שוב תוצאה חיובית. עד לעריכת הבדיקות היציאות היו סדירות לפעמים גם פעמיים ביום וללא עצירויות. לפני יומיים הרגשתי ביציאת הבוקר מעיו "סריטה" היציאה היתה יחסית קשה מהרגיל. היום בבקר היציאה לוותה בדימום. עלי להדגיש כי מעולם לא סבלתי מדימום ביציאות ובדרך כלל היציאות שלי היו סדירות. רופא המשפחה שלח אותי לבדיקה אצל גסטרואונטרולוג לאחר המימצא החיובי של דם סמוי בצואה.נקבי לי תור אליו רק במחצית החודש הקרוב. האם לדעתך יש קשר בין הממצא החיובי של דם סמוי לדימום? מה הסיבות לדימום? סרטן מעי גס? טחורים?האם עלי להמתין לבדיקת הגסטרואונטרולוג או שעקב הדימום עלי למהר לבדיקה אצל מומחה אחר? אודה לתשובתך. דן1

שכחתי לציין כי גילי הוא 61 תודה

דם סמוי או דם גלוי בצואה בגילך הם סיבה מוצדקת לבצע בדיקת קולונוסקופיה על ידי גסטרואנטרולוג, בכדי לשלול גידולים שפירים או ממאירים של המעי הגס. המשמעות של דם גלוי שאתה רואה אינה יותר חמורה מהמשמעות של דם סמוי, ולכן אינה סיבה לשנות את רמת הדחיפות של הבדיקה. גם אם יתגלה משהו שמצריך טיפול, סיכויי הריפוי לרוב אינם משתנים בטווח של שבועיים לכאן או לכאן. אם הקולונוסקופיה תהיה תקינה, הרי הדם שאתה רואה הוא בעיקר בעיה של איכות חיים ולכן צריך לטפל בזאת בעיקר אם זה מפריע לך. וכמו תמיד- אנחנו ממליצים להקפיד על תזונה עשירה בסיבים ושתיה מרובה בכדי לשמור על יציאות קלות.

ד"ר זמורה שלום כתבת במספר תשובות על שימוש בשמן פרפין לעזרה בטיפול. איך משתמשים בשמן ? תודה

שמן פראפין לוקחים בשתיה דרך הפה, כוסית קטנה של כ 30 סמ"ק 2-3 פעמים ביום, כך שהיציאות יהיו חלקות. מומלץ להקפיד גם על שתיה מרובה ותזונה עשירה בסיבים.

שלום, כסובלת מטחורים רציתי לקבל מידע לגבי הקשר בין טחורים לבין אכילת סיבים. בדרך כלל מייעצים לאכול סובין, זרעי פשתן טחונים שיבולת שועל ועוד. מה תורמים הסיבים לעניין. ובנוסף? האם קשירת טחורים נחשבת לניתוח? אילו טיפולים מומלצים לטחורים? בברכה תמי

תמי שלום, סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים. הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה, ואינו נחשב ניתוח ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה על התשובה הרחבה והמידע בברכה תמי

ד"ר זמורה שלום רב! בת 26, עם פי טבעת רגיש אשר מתבטא בדימומים מדי פעם, אשר נפסקים מאד מהר (תוך כדי הניקוי עצמו) אך מטרידים. יש לציין שאין לי כאבים מיוחדים, רק צריבות זמניות לפעמים והדימומים כפי שציינתי. כאשר מביטים במקום רואים איזה סדק או שניים ואדמימות. מה זה יכול להיות, והאם עלי לפנות לרופא או פשוט לרכוש משחה כלשהי? בתודה מראש, שילה

שילה שלום, בגילך דימום קל מפי הטבעת נובע לרוב מסיבות שאינן מסוכנות אלא בעיקר מציקות כגון טחורים או פיסורה (שבד"כ גם כואבת). בשלב הראשון כדאי לנסות ולרכך את היציאות כך שיהיו במרקם ספוגי (כמו ספוג). ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. משחות בד"כ עוזרות לכאב או גרד אך יעילותן בטיפול בדימום נמוכה. אם הדמם לא חולף או שמציק לך באופן ניכר באיכות חייך, כדאי להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. אם ימשך הדמם יש לשקול גם לבצע בדיקת קולונוסקופיה לשקול מקור אחר לדמם במעי.

בזמן האחרון יציאות ממש מרובות רכות לא קשות וגם ביצעו לי בדיקת סי טי אם שתיית חומר יוד ולאחר מכן המון שילשולים מימיים ועל גביי הנייר טואלט הופיע קצת דם ויש לי גירוד בפי הטבעת וגם קשה לי לשבת על כיסא יושב על הצד . האם זה כתוצאה מהשילשולים המרובים הופיע הדם האם יש משחה שתעזור? וחודש הבא אני עושה קולונוסקופיה האם הרופא בבדיקה יוכל לזהות טחורים?? תודה מראש

קולונוסקופיה יכולה לראות טחורים אך אינה הבדיקה המועדפת והטובה לצורך כך. אם אתה סובל מטחורים או בעיות אחרות בפי הטבעת מומלץ לפנות לבדיקה ולטיפול אצל כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג

האם שיטת פרוקטו טק יעילה? (מכשיר אולטרסאונד המזהה את כלי הדם העורקיים המספקים את הדם לטחורים. המכשיר בודק את עוביים של כלי הדם, עומקם ומאתר את אלה שאחראים להיווצרות הטחורים. המכשיר מאפשר לתפור (Ligation) אותם, תחת מעקב של האולטרא- סאונד ולהפסיק את אספקת הדם אליהם.) מה רמת ההצלחה הידועה של הטיפול? האם יש לטיפול רשיון משרד הבריאות?

הטפול שעליו אתה מדבר נקרא HAL ובו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. הטיפול מאושר על ידי משרד הבריאות ומבוצע על ידי מספר כירורגים קולורקטאלים או כירורגים כללים בארץ.

ד"ר שלום רב, שמי מוטי ואני בגיל 31, בריא תמיד לא מעשן, בכושר וללא בעיות רפואיות כלל, נשוי + 2 ובנוסף אשתי בחודש השביעי להריונה. בתאריך ה- 13 ליולי 2005 , במהלך תרגיל במילואים התחשמלתי ממתח גבוה של 10,000 וולט וזאת כתאונה שנבעה ממחדל של חשמלאי ביחידתי. כוויית הכניסה הייתה בדרגה 3 בכף יד שמאל, לא אותרה כוויית יציאה. כתוצאה מהתחשמלות היו לי הפרעות קצב לב, פוניתי בבהילות לסורוקה , שם נתוני CPK גבוהים, Creatinin גבוה. מאז ועד היום בבדיקות הדם רואים אנזימי כבד גבוהים. למשך זמן רב הופיע דם בבדיקות השתן. יומיים לאחר המקרה החלו להופיע כאבים עזים באזור הבטן התחתונה, מפרקי הירכיים והאגן, כאבים במפשעות והקרנת כאבים עזים לאשכים ולרגל שמאל. ובנוסף יש לי התכווצויות וזרמים כואבים בגוף לעתים תכופות, והרגשה של נימול וכאבים בכפות הרגליים. בשל כל האמור אינני עומד על רגליי ואינני הולך כלל אלא בכסא גלגלים. כמו כן אני סובל מכאבי ראש חזקים בעיקר סביב ארובות העיניים, הכאבים מתעצמים לאחר מאמץ קריאה או צפייה בטלוויזיה. בנוסף, בשל הכאבים באזור האשכים הופניתי לבדיקות זרע ושם אותרה פגיעה בייצור ובאיכות הזרע, רק 1% תקין. בנוסף, ישנה פגיעה בשלפוחית השתן, לאחר בדיקת Urodinamik גילו שאין לי שליטה יציבה על מתן השתן וכמו כן, יש לי שארית שתן בממוצע של 250 סמ"ק. יש לי הפרעות קשות ביציאות ואני משתמש קבוע בחוקן בשפופרת. יש לי בעיות עיכול קשות ופעילות מעיים מוחלשות, הוושט הצטמקה, רפלקס הבליעה / הקאה נפגע והוחלש, אני אוכל רק אוכל רך ומועט. יש לי ירידה חדה בכוח ידיים ורגליים ומגבלות תנועת הגב. אני נוטל: Oxycontin, Neurontin, Tramadex, Gastro, Motilium, Laksadin, Xataral, Lorivan, Bondormin , וכל אלו במינונים גבוהים. אושפזתי במחלקה הנוירולוגית בתל השומר ואף בשיקום נוירולוגי למשך חודש וחצי. עשו לי בדיקות MRI עמוד שדרה צווארי ותחתון ובדיקת LP ע"מ לשלול גידולים וזיהומים או חיידקים אך ללא ממצאים נוירולוגיים. עברתי בירור מקיף ובדיקה של ארבעה פסיכיאטרים שונים ע"מ לשלול או לאמת חשד שמקור הכאבים הם טראומה נפשית או הפרעה נפשית חמורה. לשמחתי הם שללו חרדה, מתח ולחץ נפשי, או סימנים כל שהם להפרעה נפשית, ובכך שללו כל קשר לתופעות שלי. אני מטופל במספר רב של תרופות כולל נרקוטיקה במינונים גבוהים, לא תמיד זה עוזר לכאבים. נוירולוג בכיר במרפאת כאב בתל השומר אבחן כאפשרות סבירה ביותר, נוירו-פתיה במערכת העצבים האוטונומית, ששולטת על האיברים הפנימיים ובאגן כולו, וזאת כתוצאה ממכת החשמל. כמו כן אובחנתי כסובל מ- RSD. כירורג בכיר שבדק אותי אמר שאני סובל מכוויות קשות פנימיות, הן ברקמות האיברים הפנימיים, הן בקצות כלי הדם וקצוות העצבים ברצפת האגן, המקום בו התנקז הזרם החשמלי, וזאת בשל ריבוי עצבים וסביבה נוזלית. האם אני צריך לראות אורטופד? מומחה לכלי דם? גסטרולוג ? אורולוג ? עוד נוירולוג ? איזה רופאים יכולים לעזור לבעיה שלי, בשיקום הנוירולוגי בתה"ש, גם במסגרת האשפוז וגם כיום לא מחפשים פתרון או אבחנה או טיפול, רק רוצים שאגמל מכסא הגלגלים. כיום, במסגרת אשפוז יום בשיקום, אני עובר טיפולים יומיים בהידרו תרפיה, פעילות משקמת בחדר הכושר, פיזיותרפיה ופסיכולוג לשיקום מיני. האם ביכולתך לעזור לי באבחון? או בטיפול ? או בהכוונה לרופאים מתאימים אנא, אני רוצה לצאת מכל זה בריא ומהר. אני מוכן ללכת רחוק ככל שצריך ע"מ להגיע לאבחנה נכונה ולטיפול. תודה, מוטי מורן 050-5556861 , 03-6343202 דוא"ל [email protected] ?27 ינואר 2006

מוטי שלום הצטערתי לשמוע על פציעתך ועל הסבל הכרוך בכך. יחד עם זאת, השאלות אותן אתה מעלה אינן בתחום התמחותי ואיני חש מוסמך לענות עליהן. ספק אם בבעיה כה מורכבת ניתן בכלל ליעץ באופן וירטואלי באינטרנט. הייתי מציע שתבדק על ידי מומחה לשיקום או מומחה לטראומה או מומחה לפנימית בעל ראיה רחבה

אני בשבוע 39 להריון ולפני שבוע עשיתי אולטרסאונד שבו היה כתוב נצפו לולאות מעי מורחבות בחלל הבטן. מה זה אומר?

האם נראו לולאות מעי מורחבות אצל העובר או אצלך?? אם אצלך ואת לא חשה בכלום - זה כנראה חסר כל משמעות אם אצל העובר- עדיף שתתייעצי בפורומים לנאונטולוגיה, מיילדות, או רפואת ילדים. שתהיי לידה קלה.

הייתי זאת שוב אני, פשוט הגיעה התוצאה של בדיקת הדפוקוגרפיה, והייתי שמחה שיותר תסביר לי. הנה: רצפת האגן צנוחה בעת מנוחה. בעת התרוקנות יש צניחה נוספת של 2 ס"מ. בעת התרוקנות מלאה יש צניחה של הרקטום. התרוקנות הרקטום חלית. קים אנטרוצלה(???) אשר בעת ההתרוקנות מגיע עד רצפת האגן, האנטרוצלה דו ראשי (רקטלי וספטלי(???)). כלל הנראה גם סיגמואידולצה (לציין שקיימת בצלומים איטרופוזיציה בין לולאות מעי דק ללואת הסיגמה ואי לכך קיין קושי חד משמעי בקביעה זו).

נעה שלום קצת קשה להסביר על רגל אחת את כל המונחים הנ"ל, אבל אנסה להסביר בקיצור את העקריים שבהם. שרירי רצפת האגן הם אילו התומכים את אברי האגן, כולל הרטקום ופי הטבעת. אם ישנה חולשה של שרירים אלו, שיכולה לנבוע גם מעצירות רבת שנים, האיברים הנתמכים על ידי שרירי רצפת האגן נמצאים נמוך יותר ממקומם התקין, וזה נרקא רצפת אגן צנוחה. בזמן מאמץ להתרוקנות באופן טבעי אברי רצפת האגן יורדים מעט אך ירידה זו מוגבלת שוב על ידי שרירי רצפת האגן, ויכולה להיות גדולה מהתקין אם שרירים אלו חלשים. צניחת הרקטום היא בעצם למיטב הבנתי הבעיה הקלינית ממנה את סובלת, וסביר שרואים אותה גם בבדיקה זו. באופן תקין התרוקנות הרקטום אמורה להיות מלאה, ולא ברור לי לגמרי מה גורם להתרוקנות חלקית בבדיקה שלך, שכן לא שכיח שצניחת הרקטום עצמה גורמת להתרוקנות לא שלימה, אלא אם מדובר בפרולפס פנימי שאינו יוצא החוצה מפתח פי הטבעת. אנטרוצלה הוא ביטוי נוסף של חולשת רצפת האגן המתבטא בירידה של לולאות מעיים מתחת לגובה שבו בד"כ רצפת האגן תומכת בהם. באופן קיצוני זה מצב שיכול לגרום לעצירות ולהתרוקנות לא מלאה. אם קיים אנטרוצלה ניכר גם לא בזמן מאמץ אז לא ניתן לבצע ניתוח מסוג STARR שאני מבין שבין כה לא מתוכנן אצלך. דפקוגרפיה היא רק בדיקת הדמיה שבאה לעזור בהחלטות טיפוליות וקשה להבין את משמעותה מבלי להכיר את המטופלת ולבדוק אותה, ולכן לא אוכל לתת לך המלצות נוספות לגבי דרך הטיפול על סמך בדיקה זו. הראי אותה לרופא המטפל והתייעצי איתו.

תודה רבה, אבל העם ניתן לתקן את מה שיש לי על ידי ניתוח? ומה זה ניתוח STARR?

שלום דוקטור, כתבת שניתוח PPH אינו מתאים לכל המטופלים. מה הקריטריונים. מתי מומלץ לעבור ניתוח קונוונציונלי ומתי מכלב? תודה,

גל שלום בעקרון בניתוח עם מכלב (PPH) לא נכרתים הטחורים החיצוניים כלל, והמכלב מביא ל"תליה" של הטחורים הפנימיים במקומם הטבעי בפי הטבעת, על ידי כריתה של טבעת רקמה באיזור בסיס הטחורים או מעליהם. רוחב טבעת הרקמה הנכרתת מוגבל על ידי גודל המכשיר. לכן כאשר הטחורים החיצוניים הם מרכיב דומיננטי בסבל טרם הניתוח, או כאשר למטופל קשה עם המחשבה שישארו בפתח פי הטבעת קפלי עור (שהם הרכיב החיצוני של הטחורים), עדיף לעבור ניתוח רגיל. לעיתים רחוקות יש בלט (פרולפס) של כל כך הרבה רקמת טחורים שלא ניתן לבצע כריתה מספקת באמצעות מכלב, וגם אז מומלץ ניתוח כריתה רגיל. יחד עם זאת, ברוב המטופלים ניתן לבצע ניתוח PPH. אם אתה שוקל ניתוח עם מכלב, כדאי להתייעץ עם מנתח המנוסה בשיטה זו, ולאחר בדיקה הוא לרוב ידע לומר לך אם זה מתאים או לא. כל טוב.

אני סובלת מטחורים ופיסורה הרופא שלי ( פרוקטולוג ) ממליץ לי על ניתוח רק במידה ואני סובלת מכאבים חזקים. העניין הוא שאני סובלת מכאבים רק כשאני בפעילות מאומצת לדוגמא : ניקיון בית, חדר כושר, ריקודים וכו' אבל אז הכאבים הם ממש בלתי נסבלים. הרופא שלי השאיר אותי קצת בסימן שאלה, כיוון שהוא הסביר לי שההחלמה מהניתוח ממש קשה, ונתן לי הרגשה שאם אני לא סובלת כל הזמן מכאבים אז אולי עדיף לא לעשות את הניתוח. האם תוכל לתת לי את המלצתך ? אשמח על כל תשובה יעל.

יעל שלום, גם טחורים וגם פיסורה הן בעיות שמקפחות את איכות החיים, ולכן רק את יכולה לקבוע אם את סובלת מספיק ואם איכות חייך נפגעת מספיק בכדי לעבור ניתוח. אם התשובה היא כן, ואת כבר על טפול שמרני מקסימאלי, אז הניתוח מומלץ. הכאב לא חייב להיות קבוע בשביל לטפל, מספיק שיש מבחינתך פגיעה ניכרת באיכות החיים. מתלונותיך קשה לי לשפוט אם סבלך נגרם בעיקר בשל הטחורים או הפיסורה. ההתאוששות מניתוח לפיסורה בד"כ קצרה ואינה קשה במיוחד. ההתאוששות הניתוח סטנדרטי לכריתת טחורים אכן יכולה להיות קשה ולקחת מספר שבועות, אולם גם בתחום זה יש היום טכניקות חדשות שכרוכות בפחות כאבים והתאוששות יותר מהירה. ניתן למצוא יותר פירוט לגבי טחורים ופיסורה בתשובותי בנושאים אלו באתר זה. לגבי טפול שמרני, מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), וניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום רב, אני בת 25 ובעוד חודש אני עוברת ניתוח טחורים ופיסורה , הרופא שלי אמר לי שביום הניתוח הרופא מרדים יחליט באיזה שיטה להרדים אותי ( הרדמה מלאה / אפידורלית ) . אם זה היה תלוי בי הייתי מאוד מעדיפה לעבור הרדמה מלאה, ויש לי שאלה קטנה בנושא : אני מעשנת כ 4 סגריות ביום - האם זה מה שיכול למנוע ממני לקבל הרדמה מלאה ? מודה לך מראש ורד.

ורד שלום למיטב שיפוטי לא צריכה להיות לך בעיה לעבור הרדמה כללית אם זו עדיפה בעינייך, אך ההחלטה בנושא צריכה להתקבל במשותף בינך ובין הרופא המרדים (וגם דעתו של הכירורג המנתח יכולה לתרום). בהצלחה.

שלום דוקטור בת 51 תוצאה מדימום לפני שנתיים וחצי בוצעה בדיקת קולונוסקופיה עד לצקום, נמצאו טחורים, הטיפול היה בצריבה והבעיה נעלמה. לפני חצי שנה היו דימומים, חירורג בדק ונתן טיפול במשחה ומצא טחורים חיצוניים זה שלושה ימים שאני סובלת כאבי טופת, לא עזרו המשחות "פרוקטוגליבנול או הנרות כנ"ל אנא דעתך על טיפול יעיל להקל על הכאבים

כאבים כמו שאת מתארת יכולים לנבוע מטחורים חיצוניים שנוצר בהם קריש דם, אך יכולים לנבוע גם מבעיות שכיחות אחרות כגון פיסורה (חתך, סדק) בפי הטבעת. גם אם מצאו בבדיקה מסויימת שיש לך טחורים, אין זה אומר בהכרח שזה כרגע מקור הבעיה. לכן חשוב להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. בכל מקרה, ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. תוכלי למצוא עוד מידע בנוגע לטחורים או לפיסורה בתשובותי הקודמות באתר זה בימים האחרונים.

כידוע לי אבל שיש נפילת רקטום אז עוד יותר הצואה מתקשה לצאת, העם זה נכון? ועם כן למה?

נעה שלום, פרולפס הוא בד"כ תוצאה של עצירות יותר מאשר גורם לה, אלא אם מדובר בפרולפס פנימי בלבד בו הקרטום לא יוצא החוצה מפי הטבעת בעת יציאה (מצב שנקרא בשפה מקצועית internal intussusception) . במצב של פרולפס פנימי בלבד הפרולפס גורם להיצרות של התעלה בה אמורה לעבור היציאה, וככל שלוחצים יותר כך גובר הפרולפס ומחמירה ההיצרות, שמפריעה ליציאה.

שלום, אני בת 30, נמצאת בחודש השמיני להריון. לפני שבועים החלה אצלי תופעה מוזרה, בזמן "יציאה" (קיבה) העור החיצוני מסביב לפי הטבעת נהיה נפוח ובולט.הנפיחות נעלמת לאחר כשעה שעתיים. האם אלו טחורים? כמו כן אין לי דימום אך לעיתים דקירות קלות בפי הטבעת לאחר כמה שעות. תודה.

המצב שאת מתארת יכול להתאים לטחור חיצוני שמציק. חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. אפייני שטחורים חיצוניים גורמים לכאב ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. ניתן להשתמש גם במשחות מקומיות ובאמבטיות של מים חמימים ונעימים בכדי להקל על הכאב, וכאמור הכי מומלץ להבדק על ידי מי שמתמצא בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג) טחורים נוטים לעיתים להחמיר בהריון וכן בזמן לידה וגינאלית, אך אינם מהווים סיבה ללידה קיסרית או מכשירנית (למשל ואקום), ובד"כ משתפרים לאחר כמה ימים.

שלום לך ד"ר אני אחרי ניתוח ניקוז פילונידל אבסס הייתי אצלך בביקור ראשון ןלמראית עין מדבריך הכל כשורה , רק שכחתי לציין שאני לפני IVF וכמובן אני מקבלת הורמונים לעת עתה אני מחכה שזה יעבור אז די הקפאתי את הנושא אבל השאלה שלי האם יש קשר אולי?? בין הזריקות שקיבלתי לבין האבסס שגדל רצוי לציין שזה אכן חוזר על עצמו האבסס אבל מטרידה אותי המחשבה שאולי החומרים הניתנים לי במקביל אולי מעוררים באיזהשהוא אופן, והיות ואני עשויה לעבור אותם שוב רציתי להיות בטוחה בנושא , ברשותך

מירב שלום למיטב ידעתי אין קשר בין טפולים הורמונאליים של IVF לבין התפתחות אבצס או סינוס פילונידאלי ואין מניעה שתמשיכי בטיפולי IVF כשתחליטי. שבוע טוב.

בשבוע וחצי האחרונים הצואה שלי קשה כמו אבן! אחרי מאמץ ממושך בשירותים אני סובלת מכאבים איומים בפי הטבעת אנני יכולה ללכת לישון בלי משככי כאבים ובקושי אני יכולה לשבת. תמיד יורד גם דם. הצואה שלי קשה לפעמים ולעיתים רחוקות יורד גם דם אבל רק לאחרונה בעוצמה כזאת. אני בת 29 מתעמלת כמעט כול יום שעה בחדר כושר,שומרת על תזונה בריאה: מיצים סחוטים טרי בבית יוגורט הרבה ירקות ופירות לחם מלא אורז מלא,מידי פעם אני מבשלת עם עוף או הודו, ולעיתים רחוקות עם בשר אדום,כמובן קטניות ואגוזים וכול השאר. הסתכלתי בראי והבחנתי במין פיסת בשר קטנה שמבצבצת לה החוצה מפי הטבעת,וזה כואב. אני מתחילה להלחץ! אני גרה בקנדה ועדיין אין לי כאן קופת חולים וכול רופא שאראה יהיה יקר מאוד.התחתנתי לאחרונה ואני מתביישת לספר לבעלי על הכאבים וזה משפיע על חיי הסקס שלנו כזוג טרי. האים יש איזו טיפול ביתי או מישחה ביתית או ללא מרשם שאני יכולה להשיג בבתי המרקחת כאן? אשמח לכול עצה! תודה

יסמין שלום התלונות שאת מתארת יכולות להתאים בעיקר לפיסורה (סדק) בפי הטבעת או לטחור חיצוני עם קריש דם בו. בשניהם בסיס הטיפול הוא על ידי ריכוך היציאות וכדאי להשתמש בתוסף סיבים שלדעתי גם בקנדה נמכר ללא מרשם כגון Konsyl או Metamucil (שאינו נמכר בישראל), ולהקפיד על שתיה מרובה מאד. מידע לגבי טחורים ופיסורה תוכלי למצוא בתשובותי בימים האחרונים באתר זה? מעבר לזה אם עדיין תסבלי כנראה שתזדקקי בכל זאת לבדיקת רופא.

לגבי התזונה שלך - קודם כל תפסיקי לגמרי עם הבשר האדום. לשתות הרבה, אבל מיצי ירקות ופירות, לא מים. לאכול אוכל חם/מבושל/מאודה. להפסיק לאכול לחם (אפילו מחיטה מלאה) בפרט ומוצרי חיטה בכלל. ולכי ליעוץ תזונתי.