פיסורה - בוטוקס

שלום, אני בן 19, סובל מפיסורה במשך זמן רב (מעל שנה), ניסיתי תקופה ארוכה טיפול במשחות, היתה הטבה כלשהי, אך הוא לא עזר לפתור את הבעיה. אף פעם לא היו לי כאבים חזקים, וגם לא היו כאבים בזמן מתן צואה, לכל היותר תחושה קלה של דקירה במקום של הפיסורה. לפני כשבועיים הלכתי לרופא ועברתי טיפול בזריקות בוטוקס. באותה הזדמנות הרופא (תחת הרדמה מקומית) גם ניקה את הצלקות על הפיסורה, או פתח אותן. לא ממש הבנתי מה עשה, הוא אמר שהן כנראה הפריעו לריפוי. לפני כמה ימים, התחושה הזו של הדקירה (בדומה לתחושה של גרגר חול שנכנס לעין) נעלמה, אך שלשום היציאה היתה מעט קשה (כנראה לא שתיתי מספיק...) והרגשתי שחזרתי להתחלה. המקום שוב רגיש ו'דוקר' לאחר יציאה. 1) כמה זמן לאחר מתן בוטוקס אמורים להרגיש שיפור? 2) כמה זמן מחזיקה השפעת הזריקה? (וגם תוך כמה זמן מרגע מתן הזריקה היא מתחילה להשפיע בכלל?) 3) הבנתי שבמידה והטיפול לא מצליח אפשר לנסות להזריק שוב. - כמה זמן צריך לחכות עד שמחליטים אם הצליח או לא? (עד תום תקופת ההשפעה או לפני?)

משה שלום, בוטוקס מתחיל לגרום לשיתוק השריר הטבעתי הפנימי שסביב פי הטבעת תוך מספר דקות לאחר הזרקתו, מגיע לשיא השפעתו על השריר תוך כ 3 ימים, והשפעה זו נמשכת 3-6 חדשים. יחד עם זאת, מטרת הרפיית השריר היא לאפשר לפצע של הפיסורה להרפא, וזה לוקח מספר ימים, ויכול לקחת תקופה יותר ממושכת אם גרדו את הפצע או משהו דומה. מומלץ מאד להקפיד על ריכוך יציאות ושתיה מרובה. אם אתה לא מאד סובל, הייתי נותן בכל זאת לפיסורה עוד צ'אנס להרפא. אישית, איני נוהג להזריק בוטוקס שוב 3 חודשים מהזרקה קודמת, וגם אז ממליץ על כך רק אם היה שיפור טוב אך הפיסורה חזר הלאחר מספר חודשים. אם אין שיפור מספק לאחר ההזרקה הייתי שוקל טיפול ניתוחי. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ולאחריהם ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה, וניתנים לשלמוש גם הזמן הריון. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. השימוש בה לפיסורה לא נבדק למיטב ידיעתי בהירון, אולם הספיגה שלהם למחזור הדם קטנה ולכן הסיכון כנראה קטן. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. גם בטיחותה של זו בזמן הריון לא נבדק כנראה באופן מספק. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, או כשיש סיבה ספציפית כגון הריון. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, לפני כארבעה חודשים עברתי ניתוח לכריתת טחורים פנימיים. לפני כחודשים הרגשתי כאבים וידימום במן היציאות. בביקור אצל הפרוקטולוג אמר שיש סדק והמליץ על משחת נפדפין ולהשתמש לקסטיב לריכוך הצואה. 1. כמה זמן לדעתך אני אמור לסבול, והאם אצטרך לעבור עוד ניתוח? 2. האם אתה ממליץ להשתמש בזריקת הבוטוקס? 3. יש הטוענים שמשחת טראומיל מאוד עוזרת, האם כדאי לנשות? תודה מראש,