פיסורה וIBS

אחת לשנתיים אני סובלת מפיסורה באותו מיקום ללא דימום. אני מטופלת באמבטיות חמות, שמן, תזונה נכונה וקרם ניפידיפין. היום שוב חזרה הפיסורה {לאחר שנתיים} מביקור אצל הכירורג הומלץ לי לחשוב על ניתוח. האם אתה רואה שיש מקום לבצע את הניתוח (עוד לא דיברנו על איזה סוג) או להמשייך לנהוג כפי שאני נוהגת ? האם כדאי להמשיך לסבול פעם בשנתיים? מה הצפי של הפיסורה - האם היא מחמירה עם השנים, האם התדירות עולה? חשוב לי להדגיש כי אני חולת IBS מזה 10 שנים.

לימור שלום, פיסורה היא בעיה המקפחת את איכות החיים, אך אינה מסוכנת, ולכן האינדיקציה לניתוח היא הסבל שאת חשה, ורק את יכולה לומר מתי הסבל הזה מצדיק מבחינתך טיפול ניתוחי. יש אנשים שמעוניינים למצות כל טיפול לא ניתוחי אפשרי, ואחרים שמעוניינים לפתור את בעיית הפיסורה מהר ככל האפשר באתמצעות ניתוח, ואין בנושא זה דרך נכונה ולא נכונה. כשאת חשה שזה מפריע לך מספיק בכדי לעבור ניתוח- זה הזמן לעשות זאת. חשוב לציין שמטרת הניתוח היא לפתור את הסבל הנוכחי ומשמש פחות כמניעה לעתיד. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. גם שלשול לעיתים תכופות יכול לפגוע בעור פי הטבעת. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין ופגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, ויש להקפיד למרוח אותן מספר פעמים ביום לפי הנחיות הרופא המטפל. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם יש סבל ניכר- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. הרחבה של פי הטבעת גורמת לקריעה לא מבוקרת של שריר זה, ויתכן שהיא קשורה בסיכון מעט גבוה יותר לפגיעה ביכולת השליטה. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר נכבד, תודה רבה על תשובתך המעמיקה בנושא אך אשמח אם תוכל להתמקד בנושא הקשר בין פיסורה ל IBS, היש קשר?