דימום רקטלי

דיון מתוך פורום  כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

12/11/2008 | 11:32 | מאת: רחל

שלום ד"ר זמורה אני בת 57, בריאה בד"כ וסובלת מטחורים. לאחר קשירה לפני כ7 שנים היתה רגיעה. לאחרונה ישנו דימום אחרי כל יציאה. מה עלי לעשות? (אין כאבים).

לקריאה נוספת והעמקה
12/11/2008 | 21:58 | מאת: ד"ר עודד זמורה

רחל שלום, דימום רקטאלי בהחלט יכול להגרם מטחורים , אולם לא ניתן לקבוע את מקור הדימום לפי מראהו, ולכן אם לא עברת בדיקת קולונוסקופיה ב 3 השנים האחרונות מומלץ בהחלט לעבור בדיקה זו בכדי לשלול מקור דימום במעי הגס. אם הקולונוסקופיה תקינה ומקור הדמם הוא בטחורים, הרי זו בעיקר בעיה של איכות חיים, ויש סיבה לטפל בהם בעיקר אם הדימום או הטחורים פוגעים באיכות חייך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

13/11/2008 | 10:42 | מאת: רחל

לד"ר זמורה תודה על התשובה ועל המידע המקיף. יישר כוח!

25/12/2008 | 15:08 | מאת: ליעד

שלום רב, בשנתיים האחרונות אני סובל מדימום רקטלי, בתוך כ-10 שניות מהרגע שאני מתיישב על האסלה מתחיל טפטוף דם בקצב של כטיפה בשנייה ואפילו מהר מכך. עברתי 2 קשירות, ולאחר כשנה עוד 4 קשירות, היום אני חודשיים אחרי הקשירה האחרונה אבל פשוט שום דבר לא עוזר, הרופא שלי אמר לי שמבחינתו הכל בסדר ושהטיפול הסתיים אך יומיים לאחר מכן הדימום המשיך ומאז לא מפסיק, הדימום קורה גם כשאני לא בשירותים ולכן אני נאלץ להשתמש בפדים על מנת שלא יעבור למכנס. אני בן 30, רזה, שומר על תזונה בריאה, אני משתמש בפסיליום פלוס (אבקה) בלילה ובבוקר ופשוט שום דבר לא עוזר. מה אפשר לעשות? האם יתכן שהרופא שלי לא אבחן במסגרת הקשירות בעיה חמורה יותר שלא קשורה לטחורים כמו סרטן המעי הגס או כל צרה אחרת? למי כדאי לפנות? האם לפנות לניתוח? לאבחון מקיף יותר? האם יתכן שמקור הדימום הוא דלקת? או העובדה שלאחר היווצרות הנמק ונשירת הטחור כתוצאה מהקשירה נוצר פצע שלא מתאחה ודורש תפירה? תודה רבה

מנהל פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה