פוחדת

שלום שמי ליבנת אני בת 23 נשואה וכותבת מארצות הברית הרחוקה. שם אני מתגוררת. ילדתי לפני חצי שנה. מאז שילדתי היה לי כל הזמן עצירות, כשלפני שילדתי בכלל לא היה לי בעיה עם עצירות. לאחר בירור בארץ בה אני מתגוררת. הסבירו לי הרופאים שיש לי נחיטת רקטום מה שמאוד מפריע לי במהלך היום. עד כדי כך שהתפטרתי מעבודתי בחול. אני מאוד סובלת ולא מתרוקנת עד הסוף, יש לי בועות בבטן והרגשה לא נוחה. בסוף אפריל יעשו לי ניתוח דרך הבטן. לאחר נונן ספור בדיקות שעברתי. ראש ההודעה בנושא זה: אני פוחדת. מכיון שאני לא רואה את עצמי בלי זה יותר. אני מפחדת שאחרי הניתוח ימשיכו לי העצירויות. העם מרגישים כבר בהרגשה טובה? והחיים שלי יחזרו? כי עכשיו אני לא מסוגלת לעשות כלום כי מפריעה לי מאוד בפני הבטן. כשאני אוכלת ולא משנה מה. כהצואה רוצה לצאת ולא יוצאת עד הסוף בגלל מה שקרה לי ברקטום אני מרגישה שהצואה של יצאה מתקשת לי בבטן ואין ביכולתי להוציא אותה בגלל נחיטת הרקטום. מה שאני רוצה לשמוע זה לא אחוז ההצלחה של הניתוח. אני רק רוצה לשמוע עם באמת הכל יהיה בסדר אח"כ? ואיך אנשים מדווחים לכם אחרי ניתוח כזה. ועם לאחר הניתוח יהיה מותר לי במשך כמה זמן לאכול דברים רק נוזליים? הניתוח התבצע דרך המלצמה הידוע, לפרסקופיה.. הבנתי שזה עדיף יותר? העם אחרי ניתוח כזה של לפרסקופיה ישאיר אותי הרבה זמן בבית החולים? ועם לא.. אז כמה זמן פחות או יותר בדרך כלל?

לבנת שלום, פחד מניתוח הוא הדבר ההכי טבעי בעולם ואני מניח שכל מי שמועמד לניתוח, ובטח ניתוח לא קטן, חש פחד. יחד עם זאת, ניכר מההודעה שלך שהמצב ממנו את סובלת מקפח את איכות החיים שלך באופן משמעותי, ובהנחה שהאבחנה מבוססת, ניתוח יכול להקל באופן משמעותי ולשפר את איכות החיים. בשיקלול הסיכונים והתועלת הצפויה אנחנו לרוב חושבים במצבים אלה שהתועלת הצפויה גדולה יותר, ולכן ממליצים על ניתוח, אבל ההחלטה היא כמובן תמיד שלך. כשאת אומרת נחיתת רקטום את בטח מתכוונת למצב שנקרא צניחת קרטום או פרולפס. צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. יש מצב בו בעת בפעלת מאמץ ליציאה דפנות הרקטום "מתקפלות" לכוון פי הטבעת ומקשות על המעבר והיציאה, אך לא מגיעות לכדי פרולפס מלא היוצא מחוץ לפי הטבעת. מצב זה נקרא פרולפס פנימי, או בלשון מקצועית internal intussuscepion. בכדי לאבחן מצב זה יש להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי המומחה לתחום זה, ועל סמך בדיקתך הוא יכול להפנותך לבדיקות הדמיה נוספות, כגון דפקוגרפיה, שהיא בדיקת רנטגן בה מצלמים את תהליך ההתרוקנות ורואים אם הוא תקין או לא. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. כעקרון, ניתוחים המבוצעים דרך הבטן הם בעלי שעור הצלחה גבוה יותר, שפירושו שאחוז המטופלים בהם חוזר פרולפס לאורך החיים קטן יותר. מאחר שמדובר בניתוח גדול יותר, אנו מציעים אותו בד"כ למטופלים צעירים כמוך, שהסיכון הניתוחי שלהם נמוך וסביר שיוכלו לעמוד היטב בניתוח. יש לציין שבמקרים רבים ניתן כיום לבצע ניתוח זה בשיטה לפרוסקופית, בה לא מבצעים חתך גדול בדופן הבטן, ואז ההתאוששות מהירה יותר והתוצאה הקוסמטית טובה יותר. אם הפרולפס הוא קטן מאד, או שיש רק פרולפס פנימי שאינו יוצא החוצה, יתכן כי ניתן לבצע ניתוח חדש הנקרא STARR שמבוצע גם הוא דרך פי הטבעת. מדובר בניתוח די חדשני שהנסיון בו עדיין די קצר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות וההתאוששות בד"כ מהירה. כמובן שבכל מקרה חשוב להמנע מעצירות ומומלצת תזונה עשירה בסיבים. מיד אחרי הניתוח אין יותר צניחה של הרקטום, ומהבחינה הזו השיפור מיידי. צניחת הרקטום היא בד"כ יותר תוצאה של העצירות מאשר הגורם לה, ולכן מבחינת היציאות תצטרכי להמשיך ולרכך אותם לטווח ארוך. אם פרולפס פנימי הוא הגורם לקושי בהתרוקנות, השיפור אמור להיות מיידי. בד"כ לאחר מספר ימים מועט ניתן לחזור לכלכלה רגילה, והאשפוז כולו נמשך מספר ימים. שיהיה בהצלחה.

תודה על התגובה הארוכה. אני לא סובלת מעצירות, להפך יש לי הרבה ימים שהצואה ממש רכה (לפעמים יותר מידי) ובגלל שיש לי את הצניחה אז יוצא רק חצי. אפילו שזה ממש ממש רך. בכל הבדיקות שעשו לי, ראו שאין לי בעיה של עצירות, והם חושבים שאולי זה גם קצת משהו מולד? .