התלבטות לפני ניתוח טחורים

שלום דר' אני סובל מטחורים פנימיים וחיצוניים זה מס' שנים אשר מדי פעם מדממים. אבחנה לגבי רמת הטחורים הינה 4. התחלתי בהליכים לקראת ניתוח הורדת הטחורים בשיטה "הרגילה" בבית חולים פרטי הכולל הרדמה חלקית דרך עמוד השידרה או הרדמה כללית . הרופא המנתח הינו רופא קופ"ח המתעסק בכירוגיה כללית ואף בניתוחי טחורים והוא הומלץ ע"י רופאת המשפחה שלי. נודע לי כי ישנם מס' שיטות לניתוח טחורים ואף שיטה יחודית שאינה מצריכה כלל אישפוז והרדמה מקומית בלבד (לא חצי גוף)ע"י פרופסור נודע. להבנתי הראשונית הניתוח הינו יחודי ובאמצעות מכשירים שהמציא הפרופסור. שאלותי האם הטיפול הכירוגי בעקרון זהה .כלומר הוצאת הטחורים והכאבים שנילווים בהמשך אליו? מה דעתך על הטיפול הנ"ל. בברכה

אכן יש מספר שיטות לטיפול כירורגי בטחורים, ואין לי דרך לדעת לאיזו מהשיטות המקובלות אתה מתכוון. למיטב ידיעתי (ואני די מעורה בתחום), לצערי אין מכשיר המקובל כיום לטיפול בטחורים שלמיטב ידיעתי הומצא על ידי ישראלי. אם כוונתך לכריתת טחורים באמצעות מכשיר ליגשור, אז אכן מדובר בעיקרון כירורגי זהה לזה של כריתה מלאה של הטחורים וסילוקם. ההבדל בינו ובין שיטות כריתת הטחורים האחרות הוא בסוג מקור האנרגיה בו משתמשים. הניתוח לרוב מעט קצר יותר, כרוך בפחות דמם, ונוח למנתח. יש הטוענים כי רמת הכאב לאחריו מעט פחותה ביחס לכריתה באמצעי אנרגיה אחרים, אולם לפי נסיוני אין הבדל משמעותי המורגש על ידי המטופל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום דר' כפי שציינתי אני בהתלבטות לגבי הניתוח אך הוסבר לי (טלפון)ע"י הפרופ' שהשיטה שלו הינה יחודית ללא הרדמה כללית או חצי אלא הרדמה מקומית בלבד ולאחר כשעתיים משתחררים הבייתה . כמובן מוציאים באופן כירוגי את הטחורים ( חבר שעשה ניתוח אצלו) שם הפרופ' ארגוב שמואל מחיפה אבקש לדעת מה היחודיות של השיטה ומדוע לא כל המנתחים משתמשים בה אם היא הכי מוצלחת לטענתו (כמובן בשימוש במשירים שפיתח!?) בברכה

שלום דר' כפי שציינתי אני בהתלבטות לגבי הניתוח אך הוסבר לי (טלפון)ע"י הפרופ' שהשיטה שלו הינה יחודית ללא הרדמה כללית או חצי אלא הרדמה מקומית בלבד ולאחר כשעתיים משתחררים הבייתה . כמובן מוציאים באופן כירוגי את הטחורים ( חבר שעשה ניתוח אצלו) שם הפרופ' ארגוב שמואל מחיפה אבקש לדעת מה היחודיות של השיטה ומדוע לא כל המנתחים משתמשים בה אם היא הכי מוצלחת לטענתו (כמובן בשימוש במשירים שפיתח!?) בברכה

איני יודע אילו מכשירים פרופ' ארגוב פיתח, ומדוע הוא היחיד שמשתמש בהם. פרופ' ארגוב אכן נוהג לבצע ניתוחי פי טבעת בהרדמה מקומית, ולדברוי יש לו נסיון טוב בכך. אישית, אני ממעט להשתמש בהרדמה מקומית בניתוחים אלו, מאחר שלפחות לפי נסיוני מרבית החולים בכל זאת סובלים במידה מסויימת בזמן הניתוח, אולם זו בהחלט שיטת הרדמה אפשרית לניתוחים אלו לחולים שמעדיפים זאת למרות הכל. מעבר לכך איני יודע לומר לך הרבה על שיטותיו של פרופ' ארגוב.