רק רציתי לשתף

שלום לכולם, אני השתתפתי בפורם זה מספר פעמים בודדות אך קוראת אותו רבות. יש לי CRPS בכף רגל ימין type 1 ובעיות נלוות של הברכיים והגב. רציתי לשתף אתכם שלמרות הקושי הנורא (וההידרדרות לאחרונה) וההשפלות שאני מקבלת מהצבא (הגוף שממען לקבל אותי למרות שנפצעתי לפני שנה ו-10 חודשים בהיותי חיילת - אך אני ממשיכה במלחמות איתו) ובמלחמות הנוכחיות עם מכב"י ואישורים לטיפולים וכמובן ההתמודדות העצמית עם כל המצב הזה. עברתי אתמול את הטסט בנהיגה על רכב ידני. היו שאמרו לי שבגלל שיש לי CRPS גם משרד הרישוי לא ייתן לי אישורים, למרות שלקח לא מעט זמן עד לקבלת כל האישורים נערכה לי וועדה רפואית שבפעם הראשונה הרופאה לא תקפה אותי אלה הבינה אותי ואישרה לי ללמוד עם מנגנון מלא. הסיבה שאני מספרת לכם את כל הסיפור הארוך הזה היא שלא פניתי לגוף זה תקופה ארוכה כי הייתי בטוחה שגם הוא לא ייתיחס אליי ואם כן אז אזדקק להרבה מאבקים, אך לא כך היה המצב וישירות הרופאה אמרה שאני צריכה מנגנון מלא - היום אני אקבל את הרישיון החדש! אני הולכת לזקות בעוד קצת עצמאות! אז מטרת הסיפור שלי היא להגיד לכם לא להתייאש ולנסות תמיד גם כשנראה שהכל עובד נגדכם. נגה

נגה יקרה, שוב, ברכותי על קבלת הרישיון, ותודה על כך ששיתפת את כל חברי ה"פורום" בחווית מהלך קבלתו ונטעת תקווה באלו שחשבו לפסוע בדרך זו, ואולי חששו. צר לי שלא מצאת לנכון לשתף בניצחונות האישיים שלך שנדמה לי שמהווים דוגמה להתמודדות איתנה וניתן לשאוב מהם כוחות לא פחות. התמודדות עם כאב היא אישית, יומיומית, משפיעה על כל תחומי החיים. ה"מאבקים" הנילווים במוסדות שאמורים לעזור, אך יכולים להיות אטומים ובעלי בירוקרטיה מסורבלת ומייגעת, מתישים ומקשים. אין ספק שאם ניתן לקבל עזרה , והיא מגיעה לך, ויכולה להקל את החיים, יש לנסות לעשות הכל כדי לקבלה ! ! זו זכותך, וחובתך, למענך. מאידך, לפעמים קיים קו דק בין המאבק על זכות והניסיון להשגתה, ועד לפגיעה בבריאותינו, עיכוב לתהליך ההחלמה, השיקום או ההתמודדות. בלהט הצדק, חשוב לא לשכוח, שהמטרה היא להיות בריא, ורק אחר כך "לנצח". רישיון, ואוטו, ואחוזים, וקיצבה, כולם יכולים לסייע, אך רק לאותו אחד שמתכוון לעזור ממילא לעצמו, שלא הולך לשקוע בכאב, שלא הולך לו לתת לו לנהל את החיים, שעושה ככל יכולתו להתמודד, ולתפקד בהתאם לכישורים הנוכחיים וממשיך בחייו. אז שלכולנו תהא שנה טובה, בריאה, לא כואבת, בהצלחה בכל המאווים, שלא תדעו קשיים ומחלוקות, כל טוב, דניאלה

הי נגה, כמי שהייתה מעורבת בכל התהליך הזה הרשי לי לברך אותך גם באופן פומבי זה - אני יודעת כמה ההישג הזה חשוב לך כי הוא מהווה כלי לעצמאותך ולחיים "רגילים" יותר, ככל שניתן במצבך. עבורי, את דוגמא לאדם צעיר בעל כוחות מיוחדים, ואנרגיה חיובית שלא רק מתמודדת עם כל קשיי היום יום שלך אך גם מוצאת את הזמן להתנדב עבור אחרים הסובלים מכאב, דרך העמותה למאבק בכאב. במקום להיות מכונסת פנימה רק בהתמודדות שלך, את מצאת את העוז לתרום לכלל וזה נותן לי לפחות, הרבה כוחות ואת האמונה שמה שאנחנו עושים זה חשוב. חזקי ואמצי והמשיכי להיות את! מנדי