מתוסכל נורא!!

דיון מתוך פורום  תמיכה לסובלים מכאב כרוני

23/12/2005 | 17:40 | מאת: רן

שלום לכולם, אני בן 27 מחולון, סובל בשבועיים האחרונים מלחצים בלתי נסבלים בצד שמאל בראש. אני לא יכול להגדיר את זה אפילו ככאב. אלו מן זרמים כאלו חזקים וממש מפחידים. הנוירולוגית שלי אליה הלכתי פעמיים אמרה לי שמדובר בחרדות (לא הייתה מוכנה לשלוח אותי לבדיקה גופנית כי עברתי לפני חצי שנה סי טי ראש שהיה תקין), ושלחה אותי לפסיכיאטר שנתן לי כדורים אותם אני נוטל שבוע. אך שום שינוי לא נראה ואני עדיין סובל מהלחצים הללו. אני מתוסכל באופן נורא ואני נואש מאוד. איני יכול לתפקד בעבודה כמעט, ואני כל הזמן מחכה רק שיגיע הלילה ושאוכל לישון ולא להרגיש את הזרמים הללו. אנא עיזרו לי והכווינו אותי, כל מי ששמע על תסמינים כאלו. אני לא יודע איך להתמודד יותר. שבת שלום לכולכם! רן

לקריאה נוספת והעמקה
24/12/2005 | 14:25 | מאת:

שלום לך רן, אין ספק שמה שאתה עובר זו חוויה מאוד מפחידה ובסופו של דבר אין זה משנה אם הזרמים הללו נובעים מחרדות ומתח נפשי או ממקור אורגני של ממש-התוצאה זהה ולא נעימה. רועי צודק מאוד במה שכתב לך, אין ספק שתרופות מהסוג שנתנו לך לוקחות זמן לעזור והרבה פעמים השבועיים הראשונים של התרופה הם יותר גרועות מלפני שהתחלת לקחת את התרופה ורק אחר כך מתחילה השיפור. היום מטפלים בתרופות פסיכיאטריות להרבה סוגים של כאב כרוני ולא בגלל שחושבים שכאב כרוני נובע תמיד מסיבות פסיכיארטיות, פשוט גילו שאותה קבוצת תרופות משפיע בדרך שונה אך חיובית על תופעות שונות כך שבכל מקרה התרופה צריכה לעזור לך לכאבים שאתה חווה. לי יש תקופות שבו יש לי זרמים נוראיים בראש (בין השאר) וזה קשה מאוד לשאת בזה כיוון שזה מאוד כואב ועושה תחושה כאילו שמשתגעים. זה יכול לחזור לי בתקופות שכל הכאבים מחמירים ובמחיוחד כשיש בעיות עצביות/במערכת העצבים. למדתי להתמודד עם הזרמים והיום אני יודעת שבסופו של דבר הם יחלפו. העיקר במצב זה, זה לנסות לא לפחד מהכאבים ולא להיכנס לפאניקה כיוון שזה מחמיר את המצב. כדאי לנסות תרגילי הרגעה או לעשות כל דבר שמרגיע אותך.אם אתה רוצה עצות בהקשר זה, אשמח לתת. אנחנו כאן בשבילך בכל מקרה

24/12/2005 | 18:19 | מאת: רן

תודה על תשובתך מנדי!! אני ממש מנסה להתמודד אבל מדובר בלחצים ואני לא יכול להגדירם ככאב. זה מה שהכי מוזר פה.. אני כבר ממש משתגע....אין לי משהו להוסיף אבל תודה ענקית על ההתייחסות ועל האיכפתיות רן