יחסים

שלום לכולם רציתי לשאול שאלה שמביכה אותי ואני מתביישת אפילו לכתוב אותה. בזמן הטיפולים ידעתי שהעובדה שאין לי חשק מיני היא הגיונית. אבל עברה שנה מאז והחיים חזרו למסלול אולם עדיין אני מאוד מרגישה שיחסי מין לא מעניינים אותי. אני נמנעת מבן זוגי וחוששת שזה עלול להוביל לקרע בינינו. אני די צעירה, 40 וממש מתוסכלת מהעניין.

יש הרבה סיבות למצב אותו את מתארת. אם עברת כריתה מלאה או חלקית זה בהחלט עלול להשפיע על דימוי הגוף שלך ועל המצב הנפשי. גם הפחד והחרדה משפיעים על התפתחות של דכאון או דכדוך שאינם תורמים לחשק המיני. אם את מקבלת טמוקסיפן או מעכבי ארומטז למניעה, אלה בולמים את יצור האסטרוגן וכתוצאה מכך עלול להיווצר יובש בנרתיק וחוסר חשק מיני. בקיצור, יש לך סיבות אובייקטיביות די רבות מדוע את מרגישה כפי שאת מרגישה. יחד עם את, סקס זה משהו שמתחיל קודם כל בראש. לכן מציעה מאוד לשקול יעוץ של סקסולוג או מטפל זוגי המתמחה בנושא. לדעתי יעוץ כזה יכול לסייע מאוד בחידוש הענין במין. וזו לא בושה, רבות מאיתנו חוות תחושות דומות בהקשר זה.

יערה היקרה, נשים רבות התייחסו בפורום זה לירידה בחשק המיני במהלך הטיפולים וגם אחריהם. לירדה בחשק המיני סיבות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות שונות וחשוב להיות מודעות לסיבות השונות. נשים רבות כתבו כי הפגיעה בצורה של השד, שנתפס איבר מיני פוגעת בדימוי גוף וגורמת לתחושה של חוסר נוחות עם הצורה החדשה של גופן. חוסר נוחות זו גורמת לרתיעה ממגע ומכל סוג של חשיפה. במקביל, לעתים דווקא לאחר הטיפולים נשים מדווחות על רגשות של עצב, חרדה, דיכאון ואשמה. רגשות אלו ללא ספק פוגעות ברצון ובחשק ופניות של הנשים ליחסי מין. בנוסף לכך, טיפולים תרופתיים גורמים ליובש בנרתיק והופכות את חיי המין לכואבים ומתסכלים. אני מצרפת לך קישור לפרק מהאתר של עמותת "אחת מתשע" המוקדש לנושא: www.onein9.org.il/upload/sexuality.doc בפרק תוכלי למצוא קישור לתמצית ראיון עם ד"ר צחי בן ציון שמדבר על כך בהרחבה. יש על כך גם כתיבה עניפה. בנוסף, חשוב לדבר על הנושא עם בן הזוג ולהפוך את הנושא, לנושא שיחה לגיטימי. בברכה, צוות העמותה.