מבולבלת. מוכר?

מחר אני מסיימת את ההקרנות! הרגע הגדול הגיע ואני אחרי הכימו וההקרנות. לפניי הרצפטין וטמוקסיפן שהם כבר סוף הדרך. פתאום אני מאוד מבולבלת. אני לא זוכרת תקופה כזו בחיי. חגגתי השבוע ארבעים במסיבת הפתעה שבעלי אירגן לי על החוף וחגגנו גם את הבריאות. יש לי פתאום הרבה מחשבות על משפחה וחברים על העבודה על לעשות שינוי ולעשות דברים חדשים... נראה לי שכולם מצפים ממני לחזור לשיגרה, לעבודה,ליומיום ואני נורא מבולבלת. פתאום עם כל הביטחון שהיה לי עכשיו יש לי סיוטים על מוות וחזרת המחלה, פתאום אני חושבת על עתיד הילדים שלי אני חולמת על אמא שלי שנפטרה מסרטן השד מוכר למישהי? תשתפו אותי בבקשה מה עושים עם זה?

הי חיים יפים, כל כך מוכר ומובן... בפורום השכן ב-NRG היה דיון שלם על הנושא, הסתכלי בבוקסה בצד ותוכלי לראות שאת ממש ממש לא לבד... הדכאון והחרדות שאחרי זה חלק מכל החבילה הזאת, דווקא שכולם מצפים מאיתנו להמשיך כרגיל... מחבקת, אחת שהיתה שם

חיים יפים - אל תקלקלי את שמך!!!!!! כולי תקווה שלך ולי ולכולנו ממתינים החיים היפים, בלי מתח, ודאגות מיותרות שהן נחלת העבר ושייכות לאותם אלו שלא חוו טראומה כמו שלנו ששמה את הדברים בפרופורציות אחרות! אני מאוד מבינה לליבך ואני 10 שנים צעירה ממך!! אז ראשית - המווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווון מזל טוב ליום ההולדת וכמובן לסיום ההקרנות!!!!!!!! שנית, אני "נתבשרתי" בסוף השבוע שאני נשאית של BRCA1 והחלטתי לקחת יוזמה ולבקש עזרה מקצועית. אני מאוד אופטימית אבל מכלול הדברים שעברו עלי בחודשים האחרונים גדולים עלי בכמה מידות וכולי תקווה שהעזרה הזו תעזור לי בהמשך הדרך! חשבתי על כך זמן רב אך מרגע שהודיתי בפני האחיות אני כבר מרגישה שהוקל לי (ועוד לא נפגשתי עם אף פסיכולוג או עו"ס). חשבי על כך - אולי זה יעזור גם לך להמשיך ולהתנהל בצורה חכמה, יעילה ומאושרת יותר! מקסימום - יש לך אותי!!!!!! שיהיה לך בהצלחה מחר ושבוע נפלא! שרון

זה לגיטימי להיות מבולבלת, אך קחי זאת לכיוון חיובי. אני סיימתי לפני 8 חודשים את הטיפולים וכיום אני רק לוקחת את הטמוקסיפן. עם סיום הטיפולים לקחתי פסק זמן למחשבות. עזבתי מקום עבודה ופתחתי בקריירה חדשה הקרובה לליבי. אני נותנת למחלה את מקומה לצידי, אך לא בתוכי. כביכול, אני שולטת בה. הולכת לבדיקות בזמן, טיפול בזמן ובקיצור מבצעת את כל הוראות האונקולוגית שלי. העסוק החדש, גורם למוח להיות עסוק בדברים יפים ונפלאים שקרובים ללב ואיכשהו לאט לאט מצאתי את עצמי, עוסקת כמה שפחות במחלה והשלכותיה. אמצי לעצמך משהו שאת מאוד אוהבת לעסוק בו והיצמדי אליו.היצמדי לאנשים אוהבים ואהובים. זה ייתן לך את הכח ואת הרצון ובטוחני שתצליחי. מזל טוב לסיום ההקרנות ומאחלת לך עוד שנים רבות בריאות ויפות.

חיים יפים יקרה שלום, אני משוכנעת כי נשים נוספות יכולות להזדהות עם הדברים שהעלית כאן. הקושי שבחזרה לשגרה נידון פעמים רבות בפורום זה מכיוון שמדובר בחוויה לא פשוטה כלל הדורשת התארגנות והכנה. למרות שזמן הטיפולים נחשב לתוקפה קשה מאוד עבור האישה, נשים רבות מדווחות כי בתקופה זו הן חשות תמיכה מצד הסביבה. התמיכה וההבנה בין השאר נותנת לגיטימציה להרגיש רע, להיות חלשה ולהזדקק לאחר. לעומת זאת, סיום הטיפולים נתפס אצל רבות כסוף תקופת חולי ומעבר לבריאות אשר מחייב לאמץ כללי התנהגות שונים לחלוטין. לפתע ביום אחד האישה חשה דה לגיטימציה להרגיש חלשה, להיות עצובה ולהזדקק לאחר. בהקשר של הפורום אני יודעת היטב שיש ציפייה של הסביבה מהאישה שסיימה את הטיפולים להפסיק לגלוש ולעסוק בפעילות שמסמלת בריאות. נשים רבות מדווחות בתקופה זו הן שחשות פחד, עצב ורמות חרדה עולות. כמוך, רבות מרגישות שהחברה מצפה מהם לשוב במהרה לשגרה, אולם בחלק מהמקרים מדובר בפנטזיה ובציפייה של האישה מעצמה לחזור לתפקד כרגיל כמה שיותר מהר. ואילו המשפחה והחברים הקרובים נשארים עדיין תומכים ומבינים. כל זה יוצר תחושה עצומה של בלבול מכיוון שמצד יש רצון חזק מאוד לתפקד כרגיל, מאידך עדיין יש הרבה מאוד חולשה ופחדים. אני בהחלט מאמינה כי ניתן בתקופה זו להיעזר בשיחות עם אשת מקצוע אשר יכוונו וידריכו אותך, אך בעיקר יתנו לגיטימציה לכל הרגשות המתעוררים. באם תרצי תוכלי לברר אפשרויות של תמיכה דרך העמותה בטל 036021717 ועוד דבר... אני באמת מאמינה כי האופטימיות שלך והכוח שהפגנת כאן יסייעו לך גם בתהליך של החזרה לשגרה. וכמובן שכולנו כאן איתך כל הזמן, אנה

הרבה תודה לכולן. הכי מקל לדעת שאני לא לבד. כרגע אני נותנת לעצמי קצת זמן להסתגל, להתאבל ולחשוב וגם... לראות את היופי בעולם מסביב. אני שוקלת כבר הרבה זמן התייעצות עם איש מקצוע. שוב תודה