סרטן שד עם גרורות

אני עצובה מאוד כי בגלל שהסרטן חזר לי - אסור לי להרות, וזה גומר אותי נפשית. יש לי ילד אחד, בבי"ס והמחשבה שלא יהיו לי עוד ילדים -פשוט מדכאת אותי. כולם מסביבי עם 2-3-4 ילדים .הילד שלי היחיד בכיתה שהוא בן יחיד. זה מתסכל, וכל האמהות, שלא יודעות על המחלה (כי זה חזר לי רק לאחרונה, ולא כולם יודעים) מסתכלות עלי כאילו אני עושה עוול לילד שלי, שאני משאירה אותו ככה אומלל בן יחיד. האמת שבאמת אני מרגישה שהמשפחה שלי "לא נורמלית" , כאילו "מום" כזה על הגב - יש לך רק ילד אחד . אפילו המורה מתפלאת למה אין לילד המוצלח שלי אחים . לי זה נראה לא מנומס ששואלים אותי ...למה אני חייבת דין וחשבון למישהו על מס' הילדים שאני עושה.זה כואב לי נורא. חשבתי אפילו להסתכן ולהכנס להריון , כדי שיהיה עוד ילד (הרופא אמר לי לא בא בחשבון - זה סכנת מוות ההריון עם גרורות) . גם בעלי לא מוכן לשמוע על כך . מה דעתכן ?

דעתי היא שהבריאות שלך קודמת לילד נוסף!! חד משמעית רדי מהעניין. הילד שכבר יש לך צריך את אמא שלו בריאה ושלמה לעוד הרבה שנים, אל תסכני את חייך. יש אפשרות לפונדקאות או אימוץ? ולכל הנשמות הטובות את יכולה להגיד שמסיבות רפואיות אסור לך להרות, בלי להיכנס לפרטים. אני בטוחה שזה ישתול אותם במקום.

הכי טוב- לומר להפ בפנים יש לי סרטן שד, ישתול ואללה ישתול. וכעט תשובה נוספת ומפוקחת יותר: אני גדלתי כבת יחיד הולא היה לי רע כלל. למעשה אם לא בעלי שרצה 4 ילידם, אני לא הייתי חושבת על יותר מאחד. יש המון !!! משפחות עם ילד אחד, ולא קורה כלום. מה שחשוב זו את, החיים ואיכות החיים שלך! וזהו. יש לנו שכנה שגם אחרי ילדה אחת לא הצליח ללדת יותר, נו אז? אצלך יש פתק מהרופא, השתמשי בו, ותגרימי לאלו שחודרים לפרטיות שלך לא להרגיש בנוח. ואת להיפך, הרגישי הכי טוב והכי מוצלחת שאפשר, כי הצלחת וכל יום זה ניצחון קטן על הקרציה. ולכן, תשני אצלך את הגישה, תביטי על חצי כוס המלאה ולא על מה שאין ולא יהיה. יש לך ילד אחד, איזה כיף לו, אין תחרות יש לו 100% תשומי, 100% הורים... 100% פינוק. והכלל, את יכולה להעניק לו המון, אז תתמקדי בזה. מורידה בפניך את הכובע, חזקי ואמצי כשנשאתי לפני מיליון שנים בערך.. הייתי ממש צעירה, ולא חשבתי על הגדלת משפחה בדחיפות, ואנשים התחילו ללחוץ. אז אני "המצאתי" כאילו זיבה.. ושאלתי בתמימות "מה? ואם נניח שאני לא יכולה להכנס להריון? למה לחפור?" רק מהשאלה כולם חשבו שאולי מדובר בי ושמרו מרחק בנושא. אז לא לפחד לומר את האמת לא חייבים את כולה, אבל את הסיבה העיקרית.

עצובה יקרה שלום, אני בהחלט יכולה להבין כמה זה מתסכל וכואב להתמודד מדי יום עם הדרישות החברתיות והציפיות המופנות כלפינו כנשים. אכן החברה מציבה נורמות חברתיות ברורות מאוד וכל אישה שלא עומדת בנורמות ודרישות אלו מקוטלגת כחריגה חווה את עצמה כפגומה. לכל חברה נורמות וציפיות שונות, אני גדלתי ברוסיה ושם למרבית הילדים בכיתה לא היו אחים. איש לא התייחס לאישה עם ילד אחד כחריגה וכך גם בתרבויות אירופאיות רבות מאוד. אני בהחלט יכולה להבין שבתרבות שלנו המעודדת ילודה משיקולים שהתחילו כשיקולים דמוגראפיים, אישה עם ילד אחד נתפשת כחריגה והדבר מעורר סימני שאלה. רובנו גם מפנימות את הנורמות והדרישות החברתיות וכאשר איננו עומדים בנורמות אלו אנו חשוב אשמה גדולה מאוד. אני בהחלט לא חושבת שלילד שלך נגרם נזק פסיכולוגי כלשהו מהעובדה שהוא בן יחיד. לילד חשוב לגדול במשפחה שאוהבת אותו, מקבלת אותו ואימה שלא מקריבה את עצמה על מנת לרצות אותו או לשמח אותו. אני מסכימה איתך שלא קל בכלל להתמודד עם החברה וכל אישה בוחרת את הדרך שלה. אולם ללא ספק יהיה לך יותר קל להתמודד איתם כאשר את תהיה שלמה עם עצמך. נשים רבות מפיקות תועלת גדולה מאוד משיחות אישיות עם אשת מקצוע. הטיפול יכול לסייע לך בהתמודדות עם המחלה, לחשוב על דרכים לגייס כוחות ולהוריד את רמות הלחץ והחרדה. באם תרצי, תוכלי לפנות לעמותת "אחת מתשע" בטל 036021717 ולקבל אינפורמציה נוספת אודות טיפול תמיכתי אותנו ניתן לקבל במסגרת העמותה. חשוב לציין כי בפורום זה כתבו נשים רבות עם ילד אחד או ללא ילדים כלל שמתמודדות עם המחלה וחוות רגשות דומות מאוד לשלך. כולנו כאן איתך, אנה

הי אנה, כהמשך לדיון בנושא, אני בת 34, אמא לילד בן 5. חזרה של המחלה פחות משנה מתום הטיפולים. לפני תחילת הטיפולים הספקתי לעבור IVF ולשמור ביציות מופרות, אך ככל הנראה, בגלל החזרה של המחלה, לא אוכל להכנס להריון. הבטחתי לילד, שכשילך לבית ספר יהיה לו אח, אז אני חייבת לעמוד במילה שלי. מה אומר החוק בארץ לגבי פונדקאות ומה התהליך. אשמח לתשובתך.