התמודדות עם המצב

מאז שהתברר שהמחלה חזרה לי לצערי, קורה לי מצב מוזר... אני מבצעת את טיפול הרפואי כמו שצריך, הולכת לביקורת אצל הרופאים והכל מסודר , הולכת לעבודה וגם דואגת לצרכי הבית והמשפחה ביוםיום. מבחוץ הכל רגיל, אבל מבפנים אני מרגישה שאני פועלת כמו רובוט. אין לי חשק לטייל, לנסוע, להפגש עם חברות, לא מעניין אותי לנסוע לחו"ל , לא מעניין אותי ללכת לסרט,לא מעניין אותי ללכת לקניון.. כאילו כלום לא מעניין אותי. אני חיה חיי שגרה של בית עבודה. מצד אחד אני מרגישה שמשהו לא בסדר איתי.. - מה, את לא נוסעת לנופש בחופש הגדול?? , מה- את לא הולכת לקנות בגדים? מה-את לא נפגשת עם חברות בבית קפה? לא.אני צעירה יחסית ומסביבי כולם מתכננים תכנונים ,במיוחד לקראת החופש הגדול, מתכננים תכנונים מפה ועד ... זה נשמע כאילו תסמונת של דכאון..אבל מצד שני אני לא מרגישה שאני בדכאון.אני פשוט מרגישה שזה לא מעניין אותי לעשות את הדברים האלו.אני לא מסתגרת , פשוט טוב לי בבית, עם הילד שלי ובעלי, עם הטלויזיה והעיתון . אני לא מחפשת ריגושים בצורת טיול או שופינג... או בתי קפה ומסעדות... אולי אני מרגישה שזה לא הכי חשוב כרגע, אלא עצם היותי עם משפחתי מספיק לי. אני לא מרגישה שאני רוצה "לטרוף" את העולם.... זה קרה פה למישהי ?

מחלימה יקרה שלום, קשה לי להבין מהדברים שלך מה את באמת מרגישה. מצד אחד את מרגישה שאת פועלת כמו רובוט ואת מציינת כי מרגישה שאין לך חשק לעשות את הדברים מהם נהנית בעבר. מאידך, את מציינת כי את נהנית מהרגלי החיים החדשים שאימצת. למעשה קשה לי מאוד להבין היכן הרצונות שלך והיכן של הסביבה. גם כרגע כשאת כותבת דברים אלו, אני חשה שאת מעוניינת שנגיב האם זה טוב או רע. אולם קשה מאוד לענות על שאלה זו בלי להכיר אותך. אני יכולה להסכים שעבור חלק מהנשים, שגרת בית מתאימה מאוד אולם עבור אחרות היא כן מבטאת אובדן עניין בהנאות חיצוניות וכן מבטאת עצבות ובמקרים חמורים דיכאון. על מנת שנוכל לענות לך, אשמח אם תספרי מה את מרגישה כרגע? האם יש בך עצבות? האם את מרגישה חסרת אנרגיה? האם קשה לך לישון? מה את באמת מרגישה לגבי עצמך ולגבי המצב ללא קשר לדעה של הסובבים. בברכה, אנה

למחלימה, התחושות שלי זהות לשלך. מה שכתבת מבטא בדיוק את אשר אני מרגישה. בריאות טובה.

הי, מתוך ניסיון שלי הייתי מציע לך לא להשאר בשגרה שתיארת, וכן להעזר במשהו כדי ליצור תשוקה לחיים. משהו שידליק לך את הניצוץ בעיניים, משהו בשביל הביטוי העצמי שלך. אני מתחילת הטיפולים נפגשת עם מטפל הוליסטי שתורם לי המון. הייתי מאוד ממליצה לך עליו ועל מישהו בסגנון. התחלתי ריקודי בטן כאפשרות להפעיל את הגוף ו"לעורר" את האישה שבי וזה ממש ממש כיף. מאחלת החלמה מלאה והרבה אהבה

הי, התגובה שלך מוכרת ומובנת, ובאמת לא נעים להסתובב ככה בחיים, לי נראה שזה בכל זאת קצת דכאוני, למרות שאת בכל זאת קמה ומתפקדת (מה שלא קורה בדכאון קשה)מציעה לך להתייעץ עם האונקולוג שלך, אולי יציע לך חצי כדור או כדור לעזרה לתקופת ההתמודדות העכשוית, בהצלחה

מחלימה יקרה אל תרימי ידים. את הצעד הראשון כבר עשית, בכך שאת מבינה שיש כאן בעיה. הצעד השני, הוא לבקש עזרה מבעל מקצוע. זו לא בושה, להפך - זה אומץ להודות בכך שאת לא כתמול שלשום. כולנו עוברות שלב כזה במוקדם או במאוחר, אני רק יכולה לנחם אותך, שבסוף - זה עובר ואת תחזרי להיות את, ואפילו משופרת. רק כרגע - פני לעזרה מקצועית. יש דרכים פשוטות מאד לצאת מהמצב הזה. רק אל תוותרי לעצמך. לוותר זה סתם פחדנות, ואנחנו הרי אמיצות..... עם כל מה שעברת, אל תתני לזה לשבור אותך. אני כאן אם את רוצה אותי. שלך, בחיבוק מלא אנרגיות חיוביות די