הקרנות או כימי +הקרנות

שלום לכם, פעם ראשונה שאני בפורום. אימי חלתה בסרטן השד לפני שלוש שנים והיום היא בסדר לאחר ניתוח להוצאת הגוש +הקרנות וטמוקסי. לפני חודש גילו גם לי סרטן השד (אני בת 40) ועברתי ניתוח להוצאת הגוש . הבלוטות נקיות והגוש בגודל 1 ס"מ. הלכתי להתייעצות באופן פרטי עם שתי אונקולוגיות מאוד נחשבות שתיהן מנהלות מחלקות. וכאן הבעיה הראשונה אמרה שצריך רק הקרנות ולאחר מכן לקבל זריקות להפסקת המחזור היות וטמוקסי לא יעזור במקרה שלי(הרצפטורים שלי שליליים ). השניה אמרה שצריך גם כימי וגם הקרנות ואין צורך להפסיק את המחזור והטמוקסי לא יעזור לי אלה שאני אצטרך להיות במעקב מאוד צמוד. עכשיו הדילמה למי להקשיב מה לעשות הרי מדובר בחיים שלי. אשמח לקבל תשובה מאחד הרופאים וגם מהפורום אם שמעתם על מקרה דומה. שבת שלום.

אינני רופאה, אלא חולת סרטן שד (לשעבר?), עם נתונים מעט דומים לשלך. לדעתי (הלא מקצועית) הרופאה השניה צודקת. מאחר שהרצפטורים שלך היו שליליים, אכן אין משמעות עבורך לקבלת זריקות להפסקת המחזור (שמטרתן להפסיק את יצור האסטרוגן בשחלות, ומיועד לנשים שהגידול שלהן היה רגיש להורמון האסטרוגן). כמובן שגם טמוקסיפן, אשר נועד לחסום את התקשרות האסטרוגן לתאי הסרטן, חסר משמעות עבורך מאותה סיבה. להקרנות יש השפעה מקומית בלבד. הן נועדו למנוע חזרה מקומית בשד, במידה ובזמן הניתוח נשארו תאים מיקרוסקופיים בשד שלא הוסרו בעת שהוסר הגידול. ההקרנות אמורות לחסלן. הטיפולים הכימוטרפיים הם טיפול סיסטמי שנועד להגן מהווצרות גרורות באברים אחרים. למרות שהבלוטות היו נקיות, קיים סיכוי שתאי סרטן מיקרוסקופיים "ברחו" אל מחזור הדם, ובשלב כלשהו בעתיד הם "יתיישבו" באיברים אחרים ויצרו גרורות. הכימוטרפיה מקטינה סיכוי כזה, בכך שעוברת במחזור הדם ומחסלת את אותם תאים מיקרוסקופיים, במידה וקיימים. דוקא מכיון שהרצפטורים שלך להורמונים היו שליליים, ואינך יכולה "להנות" מתרופות הורמונליות כמו טמוקסיפן, ארימידקס, זולדקס, חשוב לנצל את אפשרות הטיפול היחידה האפקטיבית הקיימת עבורך, כלומר הכימוטרפיה. בגיל כה צעיר כמו שלך לא הייתי מוותרת על כימוטרפיה. הסיכוי הגדול ביותר לצאת מהסרטן (ולדבר על "ריפוי מלא") הוא עכשיו, כשהגידול מקומי והוצא בשלמותו + הקרנות וללא בלוטות נגועות. אם את מוסיפה לזה כימוטרפיה, את מקטינה את סיכוי החזרה בעוד כמה אחוזים טובים. ברגע שכבר יש גרורות באיברים אחרים, אין סיכוי לצאת מהסרטן. כלומר, אין ריפוי מלא. כשכבר יהיו גרורות, הכימוטרפיה תעזור אולי להאט את קצב התקדמותן, תקל על כאבים, אך הכל באופן זמני. לסיכום - אני הייתי "שומעת בקול" הרופאה השניה.

ראשית תודה על תשובתך. כנראה הפחד מהכימוטרפיה גורם לי להתלבט ולנסות לבדוק אולי הרופאה הראשונה צודקת. כמה טיפולים קיבלת וכמה זמן לקח לך לצאת מהכל. והיום האם את לא לוקחת שום תרופה? את לא פוחדת שהמחלה תחזור מאחר ואנחנו לא יכולות לקבל טמוקסיפן? מי האונקולוג/גית שלך? המוטרדת

מישהו מהפורום יכול לעזור לי? אחד מהרופאים? המתלבטת.

מישהו מהפורום יכול לעזור לי? אחד מהרופאים? המתלבטת.

מצבי דומה לשתיבן: המוטרדת ונאנונימית. מצאו לי גוש בגודל 1.7X0.9, ללא גרורות, השוליים נקיים, והרצפטורים שלייים. נאמר לי שאצטרך לעשות טיפול כימותרפי והקרנות. השאלןת שלי הן: א. החשוב ביותר האם חייבים לעשות את שני הטיפולים? האם הקרנות לא מספיקות? ב. כיצד את האנונימית התמודדת אם נשירת שיער, האם יש מצב שבו השיער לא נושר? אודה על תשובות מהירות.

א) לדעתי, חשוב לעשות את שני הטיפולים: גם הקרנות וגם טיפולים כימוטרפיים. כפי שכתבתי בהודעתי הקודמת, כל אחד מהטיפולים נועד למטרה חשובה אחרת: ההקרנות נועדו למנוע הישנות הגידול בשד עצמו (במידה ונשארו בו תאי סרטן מיקרוסקופיים ש"פוספסו" בזמן ההסרה של הגוש). לעומת זאת, הכימוטרפיה נועדה למנוע גרורות של הסרטן באיברים אחרים של הגוף (במידה ותאים סרטניים מיקרוסקופיים "ברחו" לתוך מחזור הדם, ועלולים "להתיישב" באיברים אחרים ולהתפתח לגרורות בעתיד). החשיבות אצל נשים בעלות רצפטורים שליליים להורמונים אף גדולה יותר, מכיון שאינן יכולות "להנות" מ"רשת הבטחון" של הטיפול ההורמונלי. ב) לגבי נשירת שיער: לצערי, כמעט ואין סיכוי שהשיער אינו נושר בטיפול כימוטרפי. למרות שזו בהחלט חוויה לא נעימה במיוחד, ניתן להתמודד איתה ולהתגבר עליה. מדובר בתקופה של מספר חודשים בלבד, ואח"כ הכל צומח מחדש, בד"כ אף בריא ומלא יותר. מה הם כמה חודשים ללא שיער לעומת החיים? כפי שציינתי גם בהודעתי הקודמת, הסיכוי היחיד ל"ריפוי מלא" הוא כעת, כשהסרטן היה מקומי, בשד בלבד והוצא במלואו. אם מוסיפים את ההקרנות והכימוטרפיה, מגדילים את הסיכוי בכמה אחוזים טובים שהסרטן "ילך לעולמו" ולא יחזור יותר. ברגע שכבר יהיו גרורות באיברים אחרים בגוף, הסיכוי לצאת מהסרטן לתמיד הוא כמעט אפסי. בשלב כזה, טיפולי הכימוטרפיה יתרמו אולי להאטת ההתפשטות, אך לא לעצירתה לתמיד. השיקול הסופי הוא שלכן, כמובן. מאחלת בריאות ואריכות חיים לכולנו.

למתלבטת, האם בדקת אצל כמה אונקולוגים או רק אחד? מתי נותחת ? ומתי את מתחילה את הטיפולים? החוסר ודאות בטח קשה גם לך. אבל ממש קשה לי עם זה שיש כמה דעות בקשר למצבי וכנאה גם מצבך. אנא רשמי לי מה אמרו לך בדיוק ומי ומה תוצאות הבדיקה של הרצפטורים שלך? האם עשיתת את בדיקת האונקוטסט בהולנד? המוטרדת

שלום- אישה בת 40 אם סרטן שד בגודל 1 סמ שעברה למפקטומיה וניתוח לבלוטות- צריכה לקבל טיפול בקרינה להוריד את הסיכון שהמחלה יחזור בשד. כימותרפיה מיועדת למנוע פיזור של המחלה למקומות אחרים בגוף ולהוריד סיכון למות מהמחלה. את לא ציינת ה דרגה ההסטולוגית של הגידול- יש LOW INTERMEDIATE וHIGH. אם הגידול LOW בדרגה אז אפשר לשקול ויתור על כימותרפיה כי במקרים האלו הסיכון לפיזור מחלה בעתיד נמוך מאוד בגידול של 1 סמ. אבל- רוב הגידולים הם intermediate ויתכן גם שלך וכימותרפיה כדאי לתת לפי דעתי. כאשר רצפטורים לאסטרוגנים ופרוגסטרונים שלילים אין טעם לתת TAMOXIFEN ואין הוכחות שהפסקת מחזורים תורמת למניעה במיוחד שרצפטורים שליליים. שבוע טוב.

שלום ד"ר גפן התשובה ההיסטולוגית היא LOW (הבדיקה נעשה באמצעות אונקוטסט בהולנד) אז אין צורך בכימוטרפיה? המתלבטת