המחלה היא אויב שקט המתגנב באיטיות וללא התראה.

חזרת המחלה בבדיקה שגרתית בבית החולים מסתבר לרופאים ולי שהסרטן חזר. שהמחלה הנוראה הזו חזרה עם גרורות בעצמות ובמצב שלא מאפשר ניתוח. נעלבתי ממנו מאד. הגידול יצא משלל שליטה וגדל ללא בקרה, אני המומה. מהו הטיפול היעיל ביותר אני בת 34 ויודעת שאני חייבת להתחיל לנסות שוב הרופאים מציעים לי מייד תור לטיפול כימי. אחד הצעדים החשובים שעשיתי היא לקיחת אחריות על תהליך ההבראה, מרגע התחלת הטיפול ועד הסוף, עכשיו עלי לשקול בזהירות את צעדיי הבאים ולצאת למשימה לא יכולתי להרשות לעצמי לבזבז זמן. הייתי מלאה פחדים לגבי סכויי לשרוד את המחלה המתפשטת. המחלה היא אויב שקט המתגנב באיטיות וללא התראה. "אלוהים" התפללתי, "אתה לא רואה אותי? אתה לא מתכון להציל אותי? אתה רוצה לתת לי למות כאן? אני מבקשת זמן לחשוב, קול הגוף צדק, בסופו של דבר והקדים את המכשירים בכמה צעדים. אפילו המוח הבלשי שלי לא הצליח לפענח את המחלה הזו. לא מצאתי תשובה משכנעת לשאלה המרכזית שלי, אני מיואשת מהמצב מה אחוזי ההחלמה עם גרורות בעצמות.

תמי, קודם כל אל תאבדי את התקווה - עם גרורות בעצמות אפשר לחיות שנים ארוכות . איך גילית את המחלה החוזרת? למה הלכת לביקורת?

לתמי, אני קוראת שוב ושוב את דבריך. חושבת על הדימוי המדהים שנתת לסרטן. " אויב שקט המתגנב באיטיות וללא התראה". שואלת את עצמי האם בכל מה שקשור לחולי ומוות יש מצב של התראה? האם בכלל בחיים אנחנו יכולים לדעת מה יקרה ומתי או שזאת פשוט אשלייה שאנחנו נאחזים בה על מנת לא לחוות חוסר אונים וחוסר וודאות? הסרטן מנפץ לנו את האשליה על השליטה שלנו בחיים, השליטה שלנו על הגוף שלנו. מעמיד אותנו מול תחושת חוסר האונים. אין בסיטואציה הזאת תשובות .הרופאים מתקשים לתת תשובות, הסביבה מתקשה לתת תשובות וגם לפעמים הפנייה לאלוהים נותרת ללא מענה. נשאר רק ההווה. כרגע בתוך ההווה שלך אני שומעת כעס כאב - זעקה. תאפשרי לתחושות האלו מקום. תזעקי את הזעקה שלך. אולי אחר כך, בתהליך איטי תוכלי למצוא בתוכך את המשמעות, את התשובות לשאלות, ובעיקר את הנחמה והכוחות להתמודדות. אני כמובן מזמינה אותך לשתף ולהעזר בכל דרך שנכונה לך, דרך הפורום או הקו החם של העמותה. בברכה, נועה גואטה רכזת תמיכה וסיוע עמותת אחת מתשע

תמי שלום רב, אשתי אובחנה לפני כשנתיים עם סרטן שד וגרורות בעצמות בגיל 34 בדיוק כמו גילך. צריך לזכור גם ברגעים קשים אלו שהקב"ה שנתן לנו את המחלה יכול לסייע לנו לחיות עימה או בע"ה גם לרפא אותנו ריפוי מוחלט. בכל מקרה אני לא ישלה אותך לא נכונה לך תקופה קלה אולם אם לפני שנתיים בעת גילוי המחלה היו אומרים לי שכך יעברו עלינו השנתיים הבאות היתי הרבה יותר רגוע בעת האבחון. ולכן הכי חשוב זה לא להתיאש להאמין שהכל יכול להסתדר להתיעץ עם כמה שיותר רופאים להתפלל לקב"ה ולא "להתיאש/להכנע" רגע אחד לפני. המון בריאות לך לנו ולכל עם ישראל

תמי יקרה שלום, יש לנו הרבה במשותף ראשית, שמי כשמך. בגיל 29 חליתי לראשונה במחלה ולפני כ- 8 חו'דשים נפלו עלי השמיים כשהתברר לי שאחרי 13 שנים המחלה חזרה עם גרורות בעצמות. ישנם היום טפולים רבים. אני אישית מקבלת טפול הורמנלי עם חזוק לעצמות. השבוע עברתי לראשונה מאז הגילוי מיפוי עצמות (לאחר שלפני 8 חודשים התברר כי 3 חוליות עמוד שדדרה נגועות ובאופן מפוזר) ואני מקווה לתוצאות טובות. עם הגילוי עברתי אני ומשפחתי תקופת משבר קשה מאוד. התנחמתי ונעזרתי בבנות הפורום. אני מרגישה היום נפלא, נראית מצויין (למרות שעברתי בזמנו כריתת שד) ממשיכה לעבוד ובמלוא המרץ והקיטור (אני לא בטוחה שזה הדבר הטוב ביותר). אפילו החלטתי להפסיק עם הסוכרים לאחר מה שקראתי היום בפורום. זה לא נורא כל כך. אני מקווה להמון שנים טובות (יש תמיד עליות וירידות) תשאבי כוח מכל מי שרק אפשר. המון הצלחה ושיהיה קל ככל שניתן. תמי

אני ממש מקווה שבאמת אפשר לחיות אם זה כמה וכמה שנים, יש לי ימים די קשים חולשה כאבים ותמיד אני חושבת שהנה זה התפרץ, הרגשה פשוט איומה קשה מאד לתאר את הפחד בסה"כ אני בחורה צעירה, עוד הרבה שניים לפניי . אבל המחשבות מפחד המוות הורגות אותי. בכל אופן תודה על התמיכה. תמי.