סרטן במשפחה - מה עושים?

דיון מתוך פורום  סרטן השד

19/03/2002 | 08:34 | מאת: קרן ש.

שלום רב, בשנים האחרונות נדמה שהסרטן מתפשט לו במשפחתי ללא מעצור. אחות של אמא עברה כריתת שד והיום היא בריאה במעקב, אחות של אבא נפטרה לפני שנה אחרי שהטיפולים לא עזרו והסרטן התפשט לכל מקום בגוף. בן דודי נפטר אף הוא מסרטן לפני חודשיים, ואפילו סבא שלי שנפטר לפני שבועיים בגיל 90, הרופאים טענו שייתכן מאד שהיה לו סרטן שתרם להתדרדרות. אני חיה תחת תחושת פחד נוראית שנידונתי לחיות חיים קצרים כי בטוח שזה יגיע גם אליי בשלב כזה או אחר. האם מעבר לבדיקה שגרתית אצל רופא נשים (הוא יעץ שאין טעם לעשות ממוגרפיה מפני שאני רק בת 25) ותזונה נכונה יש עוד משהו שאני יכולה לעשות על מנת לחיות חיים בריאים ונקיים מסרטן?

לקריאה נוספת והעמקה
19/03/2002 | 11:38 | מאת: צוות אחת מתשע

שלום קרן, תחושת הפחד שאת מרגישה מובנת אך כדאי שתתעלי את הרגשתך לפסים חיוביים. מודעות לבריאותך ומעקב שוטף הם האמצעים העיקריים בהם את יכולה לנקוט, ואף פעם לא מוקדם להתחיל. במושג "מודעות לבריאותך" אנו מתכוונות לתזונה נכונה, מודעות לאיכות הסביבה בה את חיה, פעילות גופנית ועירנות לגבי שינויים החלים בגופך. מבחינת מעקב שוטף בהקשר לסרטן השד אנו ממליצות מאד לאמץ את שגרת ביצוע הבדיקה העצמית-ביתית מדי חודש, בשילוב עם בדיקת מומחה שד ( בדרך כלל כירורג ) אחת לשנה. ממוגרפיה אכן אינה מומלצת לצעירות מתחת לגיל 40 , ובמידה והרופא יחשוב שיש צורך ניתן לבצע בדיקת אולטראסאונד במקומה. בגלל ריבוי מקרי הסרטן במשפחתך יתכן ותרצי גם לקרוא על נושא התורשה בהקשר לסרטן שד. את זאת תוכלי לעשות באתר העמותה שכתובתו www.onein9.org.il במדור מידע\מידע רפואי, בפרק "סרטן שד תורשתי". כמו כן יש פרק הנקרא "בדיקות גנטיות" במדור מידע מארגונים ומוסדות באותו אתר.

21/03/2002 | 00:13 | מאת: ענת

שלום לך קרן אני מבינה טוב מאד את החשש שלך מפני המחלה, גם אצלי במשפחה היו מקרים של סרטן אימי נפטרה מסרטן וגם אחותה(דודתי) ולצערי גם אני חליתי בסרטן ואצל אחותי מצאו גם גידול לפני שנה והיא עברה כריתה וכעת היא בריאה, אחותי כל השנים הקפידה על תזונה נכונה אפילו בצורה מוגזמת לדעתי ולא עזר לה גם היא חלתה. נכון שתזונה נכונה עוזרת לגוף שלנו אבל זה לא העיקר. אני לא חושבת שאת צריכה להלחיץ את עצמך ולדאוג תהיי מודעת יותר לעצמך ולגופך הקפידי לעשות בדיקות כלליות מידי פעם ובעיקר טפלי בנפשך, מחקרים רבים הוכיחו כי יש קשר הדוק בין מצבנו הנפשי לבין כל המחלות למינהן שאנו מביאים על עצמנו ובכלל זה גם הסרטן למרות שישנם עוד גורמים כמו תורשה ותזונה. אם תלמדי להיות אדם שלם עם עצמו ומאושר, אדם פתוח חופשי ומשוחרר האמיני לי שגם אם את בקבוצת סיכון בדרך זו את מרחיקה ממך את המחלה. רק אל תהיי לחוצה ותחשבי בריא.

21/03/2002 | 10:21 | מאת: ריקי

שלום את אומרת שאחותך הקפידה על תזונה נכונה למה כוונתך?

21/03/2002 | 15:02 | מאת: קרן ש.

ענת יקרה. הבעיה היא שאני דווקא בן אדם די לחוץ. אתמול ישבתי לקרוא את המאמרים שהציעה לי מנהלת הפורום והמסקנה שניתן להסיק ממה שכתוב שם היא שמי שיש לה סרטן במשפחה יכולה פשוט לכרות את השדיים למניעה אבל גם זה לא ימנע ב- 100 %. וכתוב שגלולות מפחיתות את הסכנה לחלות בסרטן השד אך תורמות להתפתחות סרטן השחלות (או ההיפך - אני לא זוכרת בדיוק). אני משתדלת לא לחשוב על זה ביומיום אבל כשדודה שלי נפטרה זה היה לי ממש קשה. היא פשוט נעלמה כל יום יותר ויותר עד שהרימה ידיים. אני יודעת שחוץ מלשמור על עצמי אין לי הרבה מה לעשות אבל לפעמים אני ממש נכנסת למחשבות מטורפות על כך שזה לא פייר שאני מתחתנת כי לא מגיע לבעלי לעתיד לאבד אותי באמצע החיים. מגיע לו מישהי בריאה. מה שלומך? איזה סוג של סרטן יש לך ואיך את מתמודדת? (את כמובן לא חייבת לענות - רק אם את רוצה)

24/03/2002 | 06:52 | מאת: רחל

אני מפנה אותך לאתר : www.dianadyermsrd.com בו היא מספרת סיפור אישי לא קל של מחלות סרטן שעברה החל מגיל חצי שנה דרך סרטני השד עד שהגיעה למסקנה כי לא די בטיפול הרגיל וכי יש לגייס גם כוחות נפש אחרים, תזונה נכונה וכו - היא בעצמה תזונאית(היום היא בת 52). למשל היום מחקרים אמריקאיים כבר מראים די בברור כי לתזונה נכונה ולהתעמלות יש ערך לא יסולא בפז במניעת המחלה והישנותה. קראי את סיפורה האישי ומשם עברי לשאלות ותשובות וחושי את רוח להדברים אגב היא קיבלה הקרנות בגיל חצי שנה ניתוחים קשים כימוטרפיה טיפול הורמונלי... מקווה שאין בעיה עם האנגלית. בברכה רחל

24/03/2002 | 09:07 | מאת: קרן ש.

אתן כולכן נפלאות, תודה לכולכן. לענת - חזקי ואמצי. מבעד לדפים אני שומעת בחורה מקסימה ואמיצה. אני בת 25, וגדלתי בבית לחוץ עם המון בעיות. זכיתי בבן זוג אופטימי בעל גישה חיובית לחיים אשר יודע לקחת הכל בקלות, ביחד אנחנו עובדים עליי - כי אני מודה שמאד מאד קשה אחרי עשרים ומשהו שנים של פסימיות פתאום לשנות גישה. אני יודעת שזה אפשרי כי גם אני עברתי שינוי מאד גדול בחיי. בגיל 18 וחצי הייתי שבר כלי ומאסתי לגמרי בחיי. לקחתי את עצמי לטיפול פסיכולוגי שנמשך שנה אשר בסופו יצאתי בן אדם חדש לחלוטין. למדתי, יש לי עבודה נהדרת, שיקמתי את הקשרים עם המשפחה שלי ויש לי חבר מקסים. זה נשמע כאילו יש לי הכל בחיים אבל מאד מאד קשה לשנות גישה לחיים ולמרות שאני מודה על מה שיש לי וקמה עם חיוך בבוקר, אני בן אדם לחוץ ומוטרד. אני מקווה לשאוב ממך ענת כוחות כאלה כמו שאני קוראת שקיבלת. אני מאחלת לך רפואה שלמה ורק אושר.

29/03/2002 | 07:35 | מאת: אלדד

קרן שלום, מעבר לטיפול והטיפול המונע הרפואי יש הרבה מקום להתמודדות נפשית, המתחיל בניסיון להבין מדוע הסרטן מגיע דוקא אלינו, וממשיך בשינוי העצמי עקב ההבנות האלו. עמותת ח.ס.ן מקיימת קבוצות תמיכה של חולים, בריאים ומבריאים אשר מתמודדים ביחד בדרך של הבנה עצמית מודעות ותמיכה את מוזמנת להכנס לאתר www.hosen.co.il או להתקשר לקו התמיכה 600-506-700-1

מנהל פורום סרטן השד